החאן - עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי

"לצד אמונה קומוניסטית-מרקסיסטית, שהעולם הוא בר שינוי ויכול להיות בו יותר טוב. תיאטרון, יותם: לפי ברכט, הוא אמצעי לפקוח את עיני הקהל לתחלואי העולם שסובב אותו. ברכט רוצה להראות לנו שלבני האדם יש את הכוח לבחור להפוך את העולם לצודק יותר: זה מה שהופך אותנו לאנושיים. ברגע שאנחנו מודעים לכשלים בחברה, אפשר לשנות אותם. המבנה האפיזודיאלי של המחזה, לפיו כל סצנה עומדת בפני עצמה, אף הוא יסוד ברכטיאני. וכן השפה הפיוטית של ברכט, הקרובה לשירה".

"בכך הוא דומה לחנוך לוין – בשפה הפיוטית המוגבהת, גם כשהסצנות עוסקות בדברים אכזריים פרדי: או יומיומיים".

"מבחינה צורנית המחזה המקורי כתוב במשקל שקספירי, בפנתמטר יאמבי (עשיריות), והאתגר יותם: שלי כמתרגם היה לשמור על המשקל. בעיבוד הסופי, בגרסת ההצגה, המשקל נשאר חלקית. נדרשתי לאזן בין המבנה השירי לבין הצורך הבימתי בשפה מדוברת, שהרי בסופו של דבר מסופר כאן על גנסטרים בשיקגו, ולא ניתן להשתמש בשפה תנ"כית. במקור הגרמני הדמויות לעתים מדברות באופן מלוכלך ואלים. דמויותיהם של גירי ואוי הן עילגות, עד כדי כך שמביאים שחקן שקספירי שילמד את אוי איך לדבר ולנאום מול קהל. זה מתקשר כמובן לעובדה שהיטלר לקח שיעורי משחק והתאמן בעמידה מול קהל, ולצד זה יש כאן גם בדיחה מוצלחת על עולם התיאטרון. כאשר השחקן הקשיש אומר: "לא נותנים לי יותר לשחק במחזות כי כולם רוצים משחק ריאליסטי ואני מביא להם שקספיר", זה מצחיק כי זו התייחסות בימתית רפלקסיבית. זה מצחיק, וזה גם אפל". על "יצירת ברטולט ברכט בזמנים 17- ברשותך, אצטט מתוך ההזמנה שניסחתי לסימפוזיון הישראלי ה :2022 אפלים: גזענות, דיכוי פוליטי ודיקטטורה", שנערך בישראל בדצמבר ("קניית הפליז"), הוא אוסף של פרגמנטים The Messingkauf Dialogues כתב היד של המסינגקאוף שברכט לא הספיק להשלים בחייו, המתארים את שיחותיו של פילוסוף בדיוני עם אנשי-במה, על אודות מאפייניו האסתטיים, המוסריים והפילוסופיים של התיאטרון. בחלק מהדיאלוגים, שנכתבו בתחילת מלחמת העולם השניה, הפילוסוף הברכטיאני מפציר באנשי התיאטרון "לזכור שאנו חיים בזמנים אפלים, שבהם התנהגות האדם כלפי רעהו נתעבת במיוחד, ופעולותיהם הקטלניות של כמה קבוצות עטופות בחשכה כמעט בלתי ניתנת לחדירה, כך שמידה רבה של מחשבה וארגון נדרשים כדי לשפוך מעט אור על ההתנהגות האנושית". בזמנים אפלים כאלה, הוא מוסיף, רבים תופסים את ניצול בני האדם "כטבעי בדיוק כמו ניצול משאבי הטבע" ומתייחסים ל"מלחמות גדולות כמו לרעידות אדמה", כאילו הן לא נגרמו בידי האדם, אלא בידי כוחות הטבע שהגזע האנושי חסר אונים כנגדם. האם הליקוי הערכי-מוסרי הזה, מבטל את יכולתם של אינטלקטואלים ואמנים? להיפך, ענה ברכט באחד משירי סוונדבורג שלו: "גם בימים אפלים ישירו". חברו הטוב ולטר בנימין ביטא השקפה זו במונחים יותר רדיקליים ב"תיזות על ההיסטוריה" שלו, באומרו כי "מסורת המדוכאים מלמדת אותנו ש"'מצב החירום' שבו אנו חיים, אינו היוצא מן הכלל, אלא הכלל. עלינו להגיע לתפיסת היסטוריה התואמת את התובנה הזו". לפיכך, מסכם בנימין, על מנת לשפר את עמדתנו במאבק נגד הפשיזם, "משימתנו היא לגרום למצב חירום אמיתי". ולתיאטרון יש חלק בכך". הוא פרופסור אמריטוס בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. היה דיקן הפקולטה לאמנויות פרדי רוקם .2006–2002 באוניברסיטת תל אביב בשנים ) בבימוי ותואר ראשון במשחק מן החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. MFA( הוא בעל תואר שני יותם גוטל משמש כדרמטורג הבית של תיאטרון החאן. "הביטוי שברכט ואחרים משתמשים בו כדי לתאר את התקופה שבה חיו הוא "הימים האפלים". פרדי:

אירית בלומנפלד עריכה:

עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי

6