החאן - בדמי ימיה

יד. ִ ח ְ פ ִ י ה ַ מוֹת ְ צ ַ רֹב ע ְ ו ה ָ ד ָ ע ְ י וּר ִ נ Ž א ָ ר ְ ד ק ַ ח ַ פּ י. ִ ר ָ שׂ ְ ת בּ ַ ר ֲ ע ַ ר שׂ ֵ מּ ַ ס ְ לֹף תּ ֲ ח ַ י י ַ נ ָ ל-פּ ַ ע ַ רוּח ְ ו י ָ ינ ֵ ד ע ֶ ג ֶ נ ְ ה ל ָ מוּנ ְ הוּ תּ ֵ א ְ ר ַ יר מ ִ כּ Ž לֹא-א ְ מֹד ו ֲ ע ַ י ע. ָ מ ְ שׁ ֶ א קוֹל ָ ה ו ָ מ ָ מ ְ דּ איוב פרק ד' ) %5, (. * 46 (!0, ים ִ שׁ ָ נ ֲ ל-א ַ ה ע ָ מ ֵ דּ ְ ר ַ פֹל תּ ְ נ ִ בּ

תיאור דמותו הגרוטסקי של השדכן בביתה של תרצה משופע בפרטים חושניים על דיבורו, רעבתנותו וגינוניו הדוחים – תיאור זה בא באותו לילה בחלומה של תרצה: בלילה ההוא חלמתי כי נתן אותי אבי לנשיא ראש שבט אינדיאני. וכל בשרי כתובת קעקע, פיות פיות בנשיקתם. ואישי יושב מולי על שן סלע וסורק את זקנו בשבע רגלים מרגלי הדאה ואתמה, כי ידעתי כי האינדיאנים גוזזים את ראשם ואת זקנם. מאין לקח אישי כל השערות האלה.

לא מיד מזדקר לעין הקשר בין החלום לבין החוויה הערה שקדמה לו. הרגשת הניכר שמרגישה תרצה בנוכחותו של השדכן, היושב ומחכה לאביה על מנת לדון עמו על שידוכה, נעשית "עובדה מוגמרת" בחלומה: אביה נותנה לראש שבט נוכרי לאשה. אישהּ של תרצה הנאלץ בחלום, מרוב שיער, לסרוק את זקנו האדיר בשבע רגלים מרגלי הדאה, מזכירים את עשיו שיצא שעיר ואדמוני כאדרת שיער, בעוד שתאומו יעקב )עקביה( הוא "איש חלק". השדכן בא לשדך את תרצה ל"עשיו" בעוד מרת גוטליב משדכת בחשאי את תרצה לתאומו עקביה. חלומה גורם לה לתמוה: אישהּ אמור להיות איש חלק )יעקב( ולא איש שופע שיער וגבריות. לתרצה יש ידיעה מוקדמת המתנגשת עם הנאמר לה או המומחז לנגד עיניה בחלום. עניין

זה מתקשר לאחת התמות המרכזות של "בדמי ימיה": זיכרונותיה וידיעותיה האותנטיים של תרצה מתעמתים כל העת עם "זיכרונות ימי קדם" של מרת גוטליב, עם "ספר זיכרונות עקביה" הניתן לה בהפתעה ועם ספר שירי עקביה ששרפה אמה טרם מותה ואת תוכנם היא לא ידעה. זיכרונות ילדות, זיכרונות ארכיטיפים וזיכרונות יום אתמול מצטרפים בחלומה של תרצה לזקן החוטפה למרעה זר, לשבט לא מוכר.

1997 , ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב אהבות לא מאושרות ניצה בן-דב, מתוך

18