גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי
ארוך דרך ברית המועצות מלנינגרד (כפי שנקראה אז) למוסקבה, וכן דרך קייב ועד אודסה (שהיו אז חלק מרוסיה). החלק האחרון של הטיול היה טיסה לישראל, סיור ברחבי המדינה ולבסוף הגעה כמתנדבים ל... קיבוץ בית העמק! הפכנו למועמדים לחברות בבית העמק וכך התחיל פרק חדש בחיים. ממה 1969 ב שזכור לי: לא היה כל כך כיף! בימים ההם החורף היה גשום מאד ואני זוכרת שעבודתי בגן הייתה בעיקר להסיר בוץ מהמגפיים הקטנים של הילדים – בוץ, בוץ, יופי של בוץ! בתחומים רבים הייתי צריכה להתאים את עצמי, ללמוד ולהסתגל: ללמוד עברית, להבין את הקיבוץ, להסתגל לחיים בישראל ובסופו של דבר להתגייר. היה לי מזל שבתקופה הזאת היה רב מאוד מתקדם במשרד הדתות, שארגן קורסים מסודרים לגיור. ביליתי שישה שבועות בקיבוץ דתי, חוויה שהייתה מאירה, מעניינת מאוד, ואיפשרה לי ללמוד ביעילות ובהנאה. אני מבטיחה לכם שאני בחורה הכי כשרה בסביבה! נולדו לנו שני ילדים, עמוס ונעמה. השתלבתי בסגנון ההורות 70 בראשית שנות ה הקיבוצי בלי יותר מדי מחשבה. הם גדלו ב"שנים הטובות" – בלי טלוויזיה בבית, עם הורים ששיחקו איתם כל אחר צהריים כשהגיעו הביתה, בלי טלפונים... וכו'! עמוס הוא היום איש היי-טק בסיאטל, בארה"ב, ונעמה עובדת בחברה ישראלית גדולה. ארבעה נכדים! הכול טוב! המשך החיים בקיבוץ כך התקדמו החיים בקיבוץ – עבודה בחדר האוכל, בבית הספר, הצטרפות לוועדות. בסוף הפכתי למורה לאנגלית. את ההכשרה עשיתי במכללת "אורנים" המדהימה. מאז אני חושבת שלימדתי אנגלית בכל רמה אפשרית – ממתחילים בכיתה ד' ועד הקורסים המתקדמים באנגלית באוניברסיטת חיפה. זכיתי ללמוד לתואר השני בתקופה זו. במהלך הזמן הייתי יושבת ראש בכמה ועדות בקיבוץ – קליטה, חינוך, וועדת החברים. לאחר מכן הייתי מזכירת קיבוץ, במהלך התקופה המאתגרת והקשה של הקיבוצים . בחלקו של מי שבא אחריי נפלה הזכות לבצע בפועל את ההפרטה 90 בשנות ה והשינוי, שדנו בהם זמן רב. כשהגעתי לגיל פרישה, חברה שאלה אותי מה באמת הייתי רוצה לעשות כשאפרוש. סתם ככה עניתי – ללמוד תולדות האמנות, לפתוח גלריה וללמוד לצייר!!! במובן מסוים, עשיתי את הדברים האלה. לאחר הפרישה הפכתי לסטודנטית באוניברסיטת חיפה ועשיתי תואר ראשון, ואפילו תואר שני, בתולדות האמנות. בגלל אמנות העץ היפה , ואני HILLELWOOD של הלל, פתחנו את הגלריה הקטנה שלנו בבית העמק שנקראת נהנית לצייר בהדרכתה המיוחדת של האמנית שולמית ניר.
אני בבית העמק יותר מחמישים שנה. הפכתי לחברה מסורה בקיבוץ ומגינה אדוקה
- 25 –
Made with FlippingBook flipbook maker