גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

כשרכבה על אופניה.

היינו גם שנתיים בארה"ב. צביקו, בעלי, נשלח לשם כמנהל סניף של המפעל שלנו דאז "מפעל מתכת חניתה". שם לימדתי שנתיים בבי"ס "שכטר" היהודי, תוך כדי לימודים באוניברסיטה "רטגרס". בת אחת למדה שם באוניברסיטה והשנייה בבי"ס תיכון ציבורי (כפי שהעדיפה). כששבנו ארצה בתום השליחות, חזרתי לתיכון האזורי "סולם צור" לחנך וללמד לשון לבגרות. השנים חלפו עברו ועד כה הספקתי ללמוד ביה"ל, לטייל בעולם, לחוות את הקורונה, את המלחמה הארורה, ולהיות מפונה, כמובן. היום מנסה להסתגל לחזרה לשגרה.

ואם כבר, עוד כמה מלים על הנכדים/ות: .) 10-22 בנות ובן ( 2 ) ולשנייה 22-29 בנים ( 3 לבת הבכורה יש

- 40 –