גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

עם הידע הרב שרכשתי החלטתי להקים את אגף הרווחה בקיבוץ. ראיתי את הצורך הרב בעזרה למבוגרים, חולים במחלות שונות, מתן עזרה לשיקום אחרי בית חולים ועוד. הייתי הראשון שהבין שחשוב לרכז את כל אלה תחת "מטריה" אחת. היה זה רעיון חדשני בתנועה הקיבוצית, שבהמשך התפשט והתפתח גם בשאר הקיבוצים. כך הקמתי את הבית הסיעודי בכפר מסריק וניהלתי אותו מספר שנים. בית זה פועל עד היום ואני גאה לראות את עזרתו הגדולה לחברי הקיבוץ הנאלצים להיעזר בו. עבדתי בתחנה הטיפולית של המועצה האיזורית "מטה אשר" בנהריה, בטיפול זוגי ומשפחתי. הייתי עובד סוציאלי בקיבוצי המועצה שלנו. ניהלתי את בית האבות המרכזי של הגליל המערבי בעיר עכו, במשך שבע שנים. במשך שלוש שנים ניהלתי את הדיור המוגן של חברת החשמל בקריות של חיפה, ומכאן פרשתי לפנסיה. אני חובב מוזיקה. בגיל הנעורים למדתי לנגן על קרן. אחרי השירות הסדיר ניגנתי בתזמורת הקיבוצים. במלחמת ששת הימים, בליל סיום כיבוש העיר קונייטרה שברמת הגולן, ישבנו סביב המדורה והגיעו אלינו שתי הזמרות סוזן ופראן לעודד את רוחנו. מפקד האוגדה שהכיר אותי מקרוב וידע שאני כותב שירים למגירה, קרא לי הצידה וביקש ממני לכתוב שיר הקשור לקרב שלנו ברמת הגולן. ישבתי בצד וכתבתי באותו ערב את השיר "לזכרם ברמה". השיר הועבר על ידי שתי הזמרות למלחין שייקה פייקוב, שהלחין לו מנגינה. שיר זה נכלל במיזם "שירה עובדת" של התנועה הקיבוצית.

לזכרם ברמה (שני הבתים הראשונים – מתוך שישה – מהשיר):

"מה שונה היא הדרך לחלוף ולראות את פרחי הסירה שבסלע. כה מוזר הם צומחים חדודי הקצוות עוגני שורשים מול כף-קלע.

השריון דורסני, הסירה קוצנית הרמה שממול מאיימת מה שונה הזריחה מהצד השני בוקר טוב, אדמה מתחממת”.

- 61 –