גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

שאול רפאל / עברון

אהבתי את חיי הקיבוץ נולדתי בירושלים למשפחה דתית ב"בית ישראל". גרנו בשכונה מאוד צפופה, משפחות וקנה בית עם מחסן ענק. משפחה 1930 מעורבות מכל העדות. סבא הגיע מעיראק ב מרובת ילדים. סבא הקים רפת ומהחלב שנותר עשה לבן, מכאן השם אבו חליב. בהמשך ילדיו עזבו ולא היה דור ממשיך. לכן הרפת נסגרה. לפי סיפורים של אמא, בגיל מאוד צעיר לפני הלימודים היא הייתה מחלקת חלב ולבן. היא הייתה הבת הבכורה ונשארה לגור שם .104 עד יום מותה בגיל בהיותי ילד הלכתי לגן עם חשש מירי צלפים ירדנים, לכן עקפתי והלכתי בדרכים שלא סיכנו אותי. אני זוכר שילדה נהרגה שם מירי של צלף לגיונר. גרנו ליד מעבר מנדלבאום. חיים קשים היו לאמי, ללא כל הציוד שיש היום, כביסה בידיים, סחיטה, ילדים. בנה הבכור נהרג בתאונת 10 בישול על פתיליה, פרימוס. היא הביאה לעולם אוטובוס. לכן אמרו לה שזו מכת בכורות, ושכנעו אותה לשלוח את הילדים ללמודים במוסדות דתיים. למדתי בבית חינוך משותף לבנים ובנות עד כיתה ב'. משם עברתי לחינוך בתלמוד תורה, בקיצור לא למדתי כלום. בכתה ה' עברתי שוב לבית ספר חילוני. השלמתי את לימודיי בתיכון מקצועי "אורט".

הימים . 6 גויסתי לצבא ועברתי את מלחמת

- 82 –