גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

דוריס עציוני-ברנהולץ / עין המפרץ

היה לי ברור שאני רוצה לחיות בישראל יום אחד. בציריך, שוויץ, תחת השם דוריס ברנהולץ. גדלתי שם רוב הזמן, 1945 נולדתי בינואר למעט כמה שנים שביליתי בלוזאן דוברת הצרפתית, שם אבי עבד. כתוצאה מכך, כילדה צעירה, דיברתי לא רק גרמנית אלא גם צרפתית. מפולין, במיוחד מהערים 1906 סבי וסבתי משני הצדדים הגיעו לציריך בשנת וולודובה וטומשוב שבמחוז לובלין, וכן מוורשה, עיר הבירה. חלקם התיישבו בציריך מרצונם החופשי, בעוד שאחרים עשו זאת משום שלא הצליחו להשיג את המסמכים הדרושים לכניסה לארצות הברית. למדתי בגן חובה גם בלוזאן וגם בציריך, ומאוחר יותר בבית הספר בציריך. אני בת יחידה וגדלתי ללא אחים ואחיות. עם זאת, היו לי בנות דוד, איתן ביליתי הרבה זמן והיו כמו אחיות בשבילי. הורשיתי לצאת איתן לחופשה מספר פעמים. בחורף נסענו להרים בארוזה, שם גם למדתי לגלוש, ובקיץ נסענו לאיטליה כמה פעמים. , זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, ולכן, 50 שנות הלימודים שלי היו בשנות ה לצערנו, חוויתי אנטישמיות. נער מהשכונה, שאביו היה שחקן ידוע אך גם ידוע כאנטישמי, הכה אותי באופן קבוע בדרכי לבית הספר וממנו. חזרתי הביתה בוכה כמעט כל יום. הוריי ניסו לדבר עם הוריו ואף פנו למשטרה, אך זה לא עזר הרבה. המשכתי להיות קורבן וסבלתי מאוד בגלל זה.

הייתי ילדה שקטה וביישנית ודודי קרא לי "ספינקס". זה השתנה רק בגיל ההתבגרות,

- 84 –