זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
השושלת הנשית שלי אמי הייתה בתה היחידה ובבת עינה של אמא שלה, שגידלה אותה ללא בעל ואב. סיפורה של אמי שזור וארוג בסיפורה של אמה – סבתא שלי. כל חייהן חיו בצמידות, העצימו ותמכו אחת בשניה, ולעתים אף הקריבו זו למען זו. זאת הייתה המציאות לתוכה נולדתי. סבתי גרה עמנו ותולדות חיי שלובים בחייה, מבלי לקפח כמובן את מקומה של אמי. חנה וולשציק, הסבתא הנהדרת שלי, נקראה בפי כל מָאמָא. לרוב חבריי לא הייתה סבתא כלל, כייוון שרובן ניספו בשואה, ואני, למזלי הטוב, התברכתי בסבתא צמודה, שדיברה עברית רהוטה והייתה עגולה ודשנה עם מבט טוב בעיניים וזרועות עבות ועוטפות.
1898-1975
היא הייתה סבתא של כולם. של השכנים, של החברים וגם של החברים של החברים. אפילו עוזרת הבית החשיבה אותה כמאמא שלה. מאמא הייתה מוסד. רבים באו לשבת איתה בשעות הבוקר לשתות תה מהביל, לשוחח ולשפוך את הלב ועל הדרך גם לקבל עצה טובה בעת הצורך. אפילו החברים שלנו נהגו להציג בפניה את בני זוגם החדשים. לנו היא שימשה כעוגן תומך ותמיד המתינה לנו בבית עם מילה טובה וארוחה חמה.
מאמא בילדותה
17
1875
1900
1925
1950
1975
2000
2025
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online