זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן

ההבדלים בין אבא לאמא בגיל ובטמפרמנט היו משמעותיים. היא הייתה נערה שרצתה לרקוד ולבלות, והוא גבר גלותי, מבוגר ממנה וצולע, שהתקשה להתאים את עצמו לקצב ולמנטליות שלה. למרות זאת היחסים התהדקו, והוא המתין בסבלנות מתוך תחושת ג’נטלמניות, עד שמלאו לה ואז נישאו. 20 אני מבינה היום שאמי גדלה תוך חיפוש דמות אב, שהיה כה חסר לה, ולכן נישאה לגבר דומיננטי שהיה מבוגר ממנה בשמונה שנים וסכך עליה עד יום מותו. החתונה התקיימה במסגרת מצומצמת של משפחה . העמידו חופה והרימו כוסית יין ובכך 1940 וחברים, ביום ט”ו בשבט שנת נסתיימה החגיגה. המשפחה החדשה עברה לגור בדירה אחת עם משפחה נוספת, ברחוב פרץ חיות בתל אביב. כך היה נהוג באותם הימים. החיים בדירה המשותפת היו לא פשוטים, והביאו עמם חיכוכים והתנגשויות בנושאי חלוקת המטבח והניקיון. עקב העליות הגדולות וגידול האוכלוסייה אל מול העיר העברית הנבנית שלא ענתה על הצרכים לדירות, נהוג היה לשכן שתי משפחות בדירה אחת. כל משפחה קיבלה חדר או יותר, המטבח וחדרי השירותים היו משותפים. החיכוכים היו בלתי נמנעים. אפילו אני, שנולדתי שנים מאוחר יותר, גדלתי על הסיפורים וההשמצות, איך רחל, השותפה לדירה, הייתה מלוכלכת ומבולגנת, ועד כמה אמי סבלה מהמצב. אחי משה, הקרוי על שם אביה של אמנו, נולד באותה חצי דירה. הוא היה תינוק עירני שאהב את הטיולים בלול התינוקות, ברחבי החדר הקטן העמוס ברהיטים. מאמא עבדה כאם בית בפנימיית בנות בנחלת יצחק,

28