זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
כתוצר של המשפחה ממנה באתי היה אך טבעי שאלמד בבית ספר של זרם העובדים, בית החינוך בצפון, בית ספר לילדי פועלים ע”ש א.ד. גורדון. שמונה שנות לימוד, שש-שבע שעות מידי יום. למדנו את כל מקצועות הליבה והרחבנו אופקים בלימודי חקלאות ומוסיקה, תזונה ומלאכת יד. במהלך הבוקר אכלנו ארוחת בוקר בחדר הכיתה, כשכל אחד הוציא את ארוחתו משקית בד עליה היה רקום שמו, והניח את הכריך והפרי על מפית עשויה בידי אימו להתפאר. ארוחת הצהרים הייתה משותפת בחדר האוכל. קדמה לארוחה שירה בציבור, ואחריה הוקרא עיתון יומי של בית הספר ושמו “מעשים בכל יום”. בעיתון נכללו כל ההודעות החשובות וצוינו האירועים הבולטים. באחד הימים הייתי גם אני במרכז החדשות, מעין סלב מקומי במושגי ימינו. אחת השכנות המבוגרות בביתנו התעלפה והשכנים איבדו עשתונות ורק אני תפסתי יוזמה ורצתי מבלי לומר לאיש לסניף קופת החולים הסמוך והזעקתי רופא. בגאוותו הרבה שיתף אבי את הנהלת בית הספר בסיפור וזו פרסמה את הדברים בעיתון. הייתי גאה ונבוכה בעת הקראת העיתון באותו היום. הסבנו לארוחה אל שולחנות ארוכים, בראש כל שולחן ישב תלמיד כיתה גבוהה יותר שהיה אחראי על חלוקת המנות. האוכל הכיל את כל אבות המזון – כפי שלמדנו בשיעורי תזונה, ונגזר עלינו לבלוע – לא חשוב מה טעמו של האוכל. ימי בית הספר היו ימים של תום, חפים מחידושים ומטכנולוגיות בנות ימינו, וגם החגים היו תמימים כמונו. את חג השבועות חגגנו בחצר בית הספר וכולנו נשאנו טנא ובו ביכורי תנובת הארץ. אני קיבלתי זוג יונים שהביא לי אבי מאחד המושבים בו עבד. נשאתי אותם בטנא על כתפי בפחד ושמחתי מאד ברגע שחרורם. חג הפורים היה גולת הכותרת. פורימון רעשני ושמח התקיים בחצר בית הספר. חודשים ארוכים היו התלמידים הבוגרים עסוקים בהכנתו. ההורים, בעיקר האימהות, הכינו במו ידיהם תחפושות ייחודיות. לעיתים
43
1875
1900
1925
1950
1975
2000
2025
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online