זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
להמשך לימודיי בחרתי בבית הספר “תיכון חדש” שהיה המשך אידאולוגי ישיר לבית הספר העממי. הייתה בו אווירה ליברלית, למורה קראו בשמו הפרטי, התלבושת הייתה חופשית למעט בימי שישי – אז שלטה החולצה הכחולה ותחרות התחוללה בין בעלי השרוך האדום של התנועה המאוחדת, שהפכה לימים לתנועת הנוער העובד והלומד, לבין בעליי השרוך הלבן של השומר הצעיר. מיעוטן היו ללא שרוך – מחנות העולים ומספר קטן של בני נוער שהשתייכו לצופים. ההשתייכות לתנועת הנוער הייתה משמעותית ביותר וסימלה את סולם הערכים הביתי. הייתי חברה בתנועה המאוחדת, יחד עם מרבית חברי עוד מהגן ומבית הספר היסודי. התנועה מילאה את חיינו בתוכן בשעות אחרי הצהרים. היו מפגשים שנקראו “פעולות” על פי שכבות גיל. בימי שישי התקיימה קבלת שבת, שהסתיימה תמיד בריקודי עם במעגלים גדולים, ונתנה הזדמנות להיכרויות בין בני הגילאים השונים. היו מחנות קיץ וקורסי הדרכה והדרכת קבוצות צעירות יותר, שהוסיפו לתחושת הסיפוק והגאווה שלנו. אך לכל הטוב הזה היה מחיר, והיו איסורים. לדוגמה - אסור היה להשתתף במסיבות סלוניות שהתקיימו בדרך כלל בימי שישי בבתי חברים מהכיתה, שלא היו חברים בתנועת הנוער. גרוע מכך, אסור היה ללבוש חצאית צרה וגרבי ניילון. אלה היו ביטויים לתרבות האמריקאית שהייתה מגונה אז וללא הערכים המקובלים. גם אני חטאתי בכך שיצאתי לסרט עם אחד מחברי ל”עדה”, הקבוצה שלי, לבושה בחצאית צרה וגרבי ניילון (נעלי עקב הס מלהזכיר...) עמדתי על כך למשפט חברים. את העונש אינני זוכרת אך את האירוע עצמו קשה לי לשכוח.
45
1875
1900
1925
1950
1975
2000
2025
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online