זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
גדעון היה ונשאר אדם שקט וצנוע, בלי להבליט או להתגאות בתכונותיו הטובות. כשהיה חייל הכיר את חברתו מירי, התאהב בה והם הפכו לזוג. לימים חלתה מירי בסרטן וגדעון ליווה אותה במסירות ושהה לצידה בבית החולים עד למותה. האבל הכבד על האובדן אפף גם את בית הוריו, ולקח לכל בני המשפחה זמן רב עד שאספו את עצמם ומצאו כוחות להתאושש. האווירה בבית, שגם בימים כתיקונם לא היתה צוהלת במיוחד, נצבעה בצבעים קודרים. נדמה היה שאבד החשק ליהנות ממה שיש לחיים להציע. רק כעבור כשנה הרשה לעצמו גדעון לחזור לחיי חברה והחל לצאת לבלות. המפגש ששינה מציאות בד בבד עם תחילת הלימודים באוניברסיטה הוזמנתי למסיבה 1970 בקיץ על ידי יעקב גלעד (גליצקי) בן הזוג של עירית חברתי מהתיכון ששהתה באותו הזמן בחו”ל. גם גדעון עם חברו גרשון הוזמנו לאותה המסיבה. ושם השתנו חייו וחיי. הבחור הרציני והשקט, שהיה בו קורטוב של מסתורין, עורר את סקרנותי. הוא מצא חן בעיניי ועורר את הרצון להתקרב ולפענח
מה מסתתר מאחורי החזות הרצינית. למעשה אני תפסתי יוזמה והתחלתי איתו. הקשר הרומנטי התפתח במקביל לשמירת הקשר עם גרשון, חברו מילדות, אותו הכרתי גם אני בהיותי כבת , בתנועת הנוער. במשך הזמן הכיר 10 גרשון את חני, שהפכה לאשתו ולחברתי הטובה. בשנות הלימודים באוניברסיטה היינו חבורה מלוכדת, רעשנית ושמחה. אז הכרנו את פראנסואז הצרפתיה שהייתה בת דודו של יעקב, ובן זוגה לאון
62
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online