זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
סיפורים שמרדימים ילדים
אימהות וסבתות מעצם טיבען מרגיעות ומרדימות ילדים. עד היום מתנגן באוזניי קולה הרגוע של אמא שלי, שהייתה שרה לי כל ערב, לפני השינה. “לַיְלָה לַיְלָה מִסְת ַּכ ֶּלֶת הַל ְּבָנָה ב ַּפ ְּרָחִים אֲש ֶׁר הֵנֵצו ב ַּגִּנָּה ב ְּפַרְחִי הַיָּקִינְטוֹן ב ְּגַנָּנו הַק ָּטֹן לַיְלָה לַיְלָה מִסְת ַּכ ֶּלֶת הַל ְּבָנָה”... (לאה גולדברג) עצמתי את עיניי כשקול השירה המרגיע באוזניי והפלגתי אל השינה עטופה בתחושת ביטחון. היום כסבתא לשמונה נכדים גם אני שרה לנכדיי הקטנים את השיר הנושן והטוב – וליבי עולה על גדותיו מגעגועים לאמי ולילדותי הרחוקה. גרוני נחנק מהתרגשות ואני מוחה בסתר דמעה, לבל יראו הקטנים. אבל האמת היא שהנכדים של היום כבר אינם מסתפקים בשירים התמימים שכה אהבתי. הם מחפשים אחר ריגושים תזזיתיים בטלפון או במסכים ומתקשים להירדם. אני עדיין מתעקשת לשיר להם, כשמתאפשר לי.
7
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online