מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

כי הדמיון היה כה גדול עד כי יום אחד בשוק פרדס כץ, כאשר ליקק להנאתו שלגון קרח (תענוג מושלם ודי יחיד באותם ימים), ניגשה אליו רחל סבתא של מנשה, חטפה את השלגון מידו והטיחה את הממתק היקר על הארץ: "אמרת שאתה חולה", זעמה, "מה אתה אוכל את זה?" עד מהרה התברר שהסבתא בלבלה בין יוסי ובין הנכד שלה. אבל גם יוסי עצמו מחייך כשהוא חושב שאפשר בכלל היה להשוות בינו לבין מנשה. מנשה היה יחיד ומיוחד. מעמדו זה התבסס כבר בילדות - במשפחתו, בכיתתו, בין חבריו ובין כל הסובבים אותו. כבר בכיתות המוקדמות של בית הספר היסודי הוכר כתלמיד המצטיין של הכיתה. הוא היה התלמיד המושלם. הוא בלט מאוד במקצועות הריאליים וגם בכל שאר המקצועות, כולל שיעורי המלאכה (באותם ימים כללה תוכנית הלימודים בבית הספר היסודי שיעורים במלאכת יד בהפרדה מגדרית – תפירה ורקמה לבנות ונגרות לבנים). הוא הצטיין גם בנגרות, ולאחר מכן, בבית הספר התיכון, אפילו בנה מעץ מדף ושולחן מרשימים. אך הוא לא עצר כאן. באחת מאסיפות ההורים בבית הספר היסודי, הראתה מחנכת הכיתה להורים מפית אוכל רקומה (עוד מאותם ימים – את ארוחת העשר היו התלמידים אוכלים על מפיות בד רקומות שהביאו מהבית) ושאלה מי לדעתם אחראי לרקמת הצלבים המדויקת והעדינה. איש לא הצליח לנחש שהמפית נרקמה על ידי מנשה. המפית, אגב, נשמרה והובאה על ידי מנשה כחלק מהנדוניה שלו בחתונתו. המורות והמורים העריצו את מנשה. אביבה אחותו מספרת שבמסיבת הסיום באחת השנים לקחה המורה את הזר שנתנו לה הורי התלמידים והעניקה אותו למנשה ואף אחד לא הופתע.

למרבה הצער כשהילדים היו עדיין קטנים. סבתא רחל, אמה של מרסל, חיה שנים רבות, והייתה אישה מבריקה עם ראש פתוח ומחשבה עצמאית. כאשר ה"מיני", חצאיות ושמלות קצרצרות, כבש את עולם , הרגיעה רחל את המבוגרות 60־ האופנה בשנות ה המצקצקות לנוכח הצעירות חשופות הרגל: "עזבו אותן, הן צעירות. תנו להן". מנשה היה נכד אהוב ליצחק ורחל, מהרגע הראשון הייתה ביניהם קרבה מיוחדת. מנשה היה קשור אליהם מאוד והקדיש להם רבות מזמנו ומאהבתו. לאחר מותו המצער של יצחק, נמשכו היחסים ההדוקים בינו לבין סבתא רחל במשך כל השנים. כך גדל מנשה מיומו הראשון בתוך חיק חם ואוהב של משפחה גרעינית ומורחבת, ותמיד היה גם חלק מחבורת ילדים שמחה, נכונה תמיד למשחקים ולתעלולים. יוסי אסלן הוא אולי חבר הילדות המוקדם ביותר של מנשה. הם הכירו במעברת פרדס כץ בגיל שלוש, ואז התברר כי האבות כבר היו חברים בעיראק. הם הלכו יחד לאותו גן, ומשם לבית הספר היסודי "קוממיות" שם למדו עד כיתה ח'. בין מנשה ויוסי היה דמיון חיצוני – שניהם היו צנומים, שחרחרים ובעלי שיער מקורזל. יוסי מעיד

10