מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

הוריה של אילנה את מנשה לראשונה. הם היו מעט המומים כשראו את האיש הצעיר במדי צה"ל מגוהצים וצמודים ורעמת תלתלים שחורה ענקית. קשה היה לתייג אותו באופן מובהק. נער פרחים? ערס שכונתי? זו היה איתות ראשון שאת מנשה אי אפשר לתייג ולקטלג. הוא תמיד היה ישות עצמאית וייחודית. מנשה, בקסמו הטבעי, התחבב על כל המשפחה: ההורים והאחים – אבנר, יוסי ושרון בת הזקונים. משפחת חזום הייתה קרובה יותר אל הישראליוּת ממשפחת מועלם ולאילנה ולאחיה היה חשוב לטפח זאת. השפה המדוברת בבית הייתה עברית. ההורים שמעו מעט מוזיקה ערבית בבית (בעיקר כשהילדים לא נכחו). אילנה לא דיברה עיראקית; אם כי הבינה את השפה ודיברה עם סבתה רחל מצד אימה כשהייתה מגיעה להתארח אצלם. מנשה הגיע כמשב רוח של עיראקיות גאה. הוא שמח להחליף עם יצחק וסרפין דיבורים בעיראקית, ותבע את עלבונה של המוזיקה המושתקת. בבית חזום התחילו לשמוע מוזיקה ערבית, ואילנה ומנשה ליוו את ההורים ל"צ'לרי" – חפלות של מוזיקה עיראקית שבהן הופיעו מיטב המוזיקאים יוצאי עיראק בישראל. בחיבוק שמנשה התקבל בו במשפחת חזום הובלע מסר ברור: קשר בלתי מחייב – לא אצלנו. "הבת שלי היא לא בשביל לקטוף פרחים בשדה", הבהירה סרפין, כשהמשמעות מובנת לכול: עם הבת שלה לא מסתובבים סתם. .20־ , חגגה אילנה את יום הולדתה ה 1977 בינואר מנשה היה כרגיל עסוק מעל הראש בלימודים, עבודה ומילואים, אך בכל זאת עשה מאמץ עליון והגיע ביום שישי, רגע לפני סגירת החנויות, ולקח את אילנה לצורף בפרדס כץ כדי לקנות לה תכשיט

ליום ההולדת. כשסרפין ראתה את המאמצים ואת תשומת הלב שהשקיע מנשה בקניית המתנה, אמרה לאילנה: "אם זה כל כך חשוב לו, ברור שזה בא מתוכו". היא הבינה שכוונותיו של מנשה רציניות. כבר בתחילת הקשר הביא מנשה את אילנה לחבורה. היא התקבלה בחיבוק חם. קשה היה שלא להתאהב בצעירה היפהפייה, הביישנית ומלאת הקסם. החברים הבינו מיד שזה רציני, וההוכחה לכך לא איחרה לבוא. בימים אלו לא היו טלפונים ניידים. החבורה התכנסה ללמוד בבית הוריה של דנה, ומנשה נתן לאילנה את מספר הטלפון שם, כדי שתוכל להתקשר בשעת הצורך. בפעם השנייה שהתקשרה וביקשה את מנשה, דנה – שענתה לטלפון וזיהתה את קולה – העבירה למנשה את השיחה ואמרה לו: "פעם שנייה אותו קול, אותה בחורה, זה נשמע לי רציני״. דנה, שהכירה היטב את מנשה והיו לה גם חושים מחודדים, לא טעתה. מנשה הגיע עם אילנה לבקר אצל יעל ודני שלום. "מה אתה אומר, באבא?" שאל את דני. "תחטוף", השיב דני. מנשה הציג את אילנה גם בפני חברי ילדותו מפרדס כץ. למרות שהלך בדרך שונה משלהם, הוא נשאר מחובר בלב ובנפש גם לחבריו הישנים ושמר איתם על קשרים הדוקים. גם הם התרשמו מאילנה ומהקשר בינה ובין מנשה. מנשה ואילנה יצאו במשך כשלושה חודשים, שבהם הייתה הזדמנות להיכרות הדדית מכל הכיוונים. הם בילו עם החבורה מהאוניברסיטה, נפגשו עם החבורה הוותיקה מהתיכון והכירו טוב יותר זה את משפחתו של זו. יוסי, אחיה הצעיר של אילנה, היה אז בתחילת בית ספר התיכון. מהרגע הראשון

26