מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

ולמשפחת חזום – יותר. בערב, לאחר שחזרו מבילוי, היו מדוממים את המנוע האחד הרחובות השקטים הסמוכים לרחוב מגוריה של אילנה, ומנשה היה שר לאילנה שיר אהבה בערבית ומתרגם לה אותו. מילות שיר זה, שירו של הזמר המצרי הידוע עבד אל־ חלים חאפז "אהוואכ" ("اهواك"; "אני אוהב אותך") מתנגנות בראשה של אילנה גם היום. ״אני אוהב אותה, אני אוהב אותה ובליבי שוכנת אהבתי מחר בבוקר אני אומר לה רוחי היא שלה, שכלי הוא שלה, היא חיי כולם היא כולי, היא נשמת כל חיי אומר אוהב אותך אוהב אותך ואחייה, אוהב אותך, אוהב אותך אהבת חיי…״ בצוהרי שבת אחת חזרו השניים מאירוע של אחד החברים ברחוב המסגר בתל אביב, רחוב שהיווה אז מרכז לכל אולמות השמחות בגוש דן (בדרך כלל אולמות עממיים למדי). כשעצרה ליד דירת הוריו של מנשה, ראתה שהוא נרגש מאוד. היא אולי לא הבינה מיד מה הולך לקרות, אבל תוך שנייה היא קיבלה הצעת נישואין. אילנה לא חשבה לרגע ומיד אמרה כן. היא לא ניתחה ולא שקלה. היה זה החבר הראשון הרציני שלה, ובעצם גם היא הייתה החברה הרצינית הראשונה שלו. משהו בתוכם אמר להם שזה הדבר הנכון. והם צדקו, לגמרי.

היה עבורו מנשה כמו אח גדול, שאפשר לשוחח ולהתייעץ איתו. גם בין אילנה לבין אביבה, הגדולה ממנה בשנה, נקשרה מיד חברות. גם עם אריאלה, למרות שכבר הייתה נשואה, נרקמו מיד יחסים טובים. אילנה הוקסמה מהאווירה החמה בבית, ומאישיותם של שני ההורים: מרסל עם התבונה וחוכמת החיים ויעקב עם השרמנטיות, הבדיחות והמוזיקה. אילנה, שהרגישה תמיד קרובה במיוחד לאביה יצחק בשל שמחת החיים והתיאבון לחיים המשותף לשניהם, מצאה את התכונות האלה גם ביעקב. פרטיות רבה לא התאפשרה לזוג הצעיר שעשה את צעדי החברות הראשונים. דירת הוריו של מנשה הייתה קטנה מדי, בית הוריה של אילנה היה שמרני מדי. כאשר אילנה באה פעם לישון אצל משפחת מועלם, היא כמובן ישנה עם אחותו אביבה. מדי פעם סיפקה להם הדירה הקטנה של סבתא רחל בפרדס כץ מקום שקט להיפגש בו בפרטיות שזוג צעיר כל כך זקוק לה. אבל אין ספק שה־מקום שהעניק להם מרחב פרטיות חיוני היה המכונית. בדרך כלל הייתה זו המכונית של אבא של אילנה. בבעלות של משפחת מועלם הייתה רק מכונית אחת (באותם ימים גם זה היה לא מעט)

27