מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

להמשיך כמתוכנן בלימודי המלונאות בשעות אחר הצוהריים, כשמנשה ממלא את תפקיד ההורה האחראי. על דבר אחד סירב לקחת אחריות – החלפת חיתולים. גם מצבי חירום לא שברו אותו. אילנה קיבלה זאת בהבנה. איסטניסיות יתר או שמרנות – הסיבה לא הייתה חשובה לה. הוא היה אבא טוטלי בכל מובן אחר. חיתולים לא היו התחום היחיד במסגרת המטלות המשפחתיות שמנשה סירב לדרוך בו. גם שטיפת כלים הייתה מחוץ לתחום. מהיום הראשון לנישואים מנשה לקח חלק פעיל במלאכות הבית. אילנה הייתה מקור הסמכות והוא שמח מאוד לבצע, משטיפת רצפות ועד גיהוץ, שבו היה מומחה גדול. הכול, למעט שטיפת כלים. גם משימה זו עוררה בו התנגדות על בסיס איסטניסיות מעורבת בשמרנות. מנשה גם היה שליח נלהב לעריכת קניות. הוא היה קונה הכול לפי מצוות אילנה, ומוסיף לכך תועפות של ממתקים. ממבנה גופו הצנום קשה היה לנחש כמה אהב דברי מתיקה. גם אילנה הייתה שותפה לאהבה זו. הבית היה תמיד מלא ממתקים. התרחבות המשפחה הייתה כרוכה בהתגברות הלחצים הכלכליים. וכשדני שלום בא עם הצעה להיחלץ מהמרוץ אחר הפרנסה, להתקדם ולהתנסות בחוויות של עולם אחר, הוא מצא אצלם אוזן קשבת. דני, שהיה רואה חשבון בעל מנעד יכולות על ידי "סולל־בונה" – 1977 רחב, התמנה בשנת חברת בנייה ענקית ישראלית, מראשונות הענף בארץ ומבונות היישוב, ששלחה זרועות גם לשוק הבינלאומי – לשמש כמנהל הכספים הראשי שלה בניגריה שבאפריקה. דני, שאהב את מנשה, העריך אותו וסמך עליו, הציע לו שיגיש מועמדות לעבודה כרו"ח ראשי בחברה בניגריה.

רונה – בת בכורה ומשמחת

הרגישה אילנה, שהייתה 1979 בינואר 11־ בליל ה בחודש התשיעי להיריונה, סימנים מובהקים ללידה מתקרבת. לפנות בוקר הגיע הזוג הצעיר והנרגש לבית החולים ושם התבשרו כי הלידה לא תהיה מיידית. מנשה נפרד לשלום ויצא לעבודה. אילנה נשארה לבד, מבלי שתופתע או שתוטרד מכך. אמנם גברים אחרים בגילו כבר הראו נטיות יותר שיתופיות, אך היא ידעה שמנשה נשאר בנושא זה בשמרנותו (יש שיגידו המזרחית). הוא לא הלך עם אילנה לקורס הכנה ללידה ולא תכנן להיות נוכח בלידה. עצם הרעיון הכניס בו חלחלה. הוא הקפיד להתקשר מדי פעם לבית החולים לשאול אם יש חדש. ברגע שנודע לו שהלידה התרחשה, התייצב בבית החולים, גאה ומאושר. החל מרגע זה ואילך, לא היה אב מעורב ממנו. רונה הייתה בבת עינו. היא הייתה יצוקה בדיוק בתבניתו: תינוקת טובת מזג, חייכנית, עם סקרנות שאינה יודעת גבולות, מתפתחת במהירות ומפגינה יכולות קוגניטיביות וטכניות גבוהות. מנשה היה מגיע מהעבודה בשעת אחר הצוהריים, נשכב על השטיח עם בתו התינוקת ומשחק איתה בלי להתעייף. לרונה עצמה היה כושר ריכוז גבוה, סבלנות והתמדה. היא הייתה מרכיבה פאזל אחר פאזל לשמחת לבו של אביה. קשה היה לנתק אותו ממנה. מנשה גם נטל חלק פעיל בהשגחה עליה. כך, לאחר הלידה, יכלה אילנה

30