מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

התרגשות של פרידה

המשפחות כבר ידעו על ההחלטה העקרונית של הזוג הצעיר לעזוב לניגריה ועל המשרה שחיכתה למנשה ב"סולל בונה“ והוחלפה במשרת ניהול בחברה של ליאון תמן. הרגשות היו מעורבים: שמחה והתרגשות לקראת העתיד שמצפה לזוג הצעיר בצד צער גדול על הפרידה הצפויה. צריך לזכור שבאותם ימים התקשורת הישירה בין מדינות הייתה מאוד מוגבלת. שיחות טלפון עם חו"ל דרשו תיאומים והיו מאוד יקרות, ורשתות תקשורת דיגיטליות לא היו בנמצא. יוסי הגיס, שהיה אז באמצע השירות הצבאי, הרגיש אובדן גדול. מנשה ליווה אותו בעצה ובהקשבה גם לאורך לימודיו בתיכון. בכל עימות עם ההורים, בכל עניין בבית ספר, בכל צרה בחיי האהבה של בן עשרה, בכל התלבטות לפני הגיוס – מנשה היה שם לשמוע ולסייע. עכשיו, באמצע השירות, היה לו קשה מאוד לחשוב על פרידה מהמנטור. הוריו של מנשה היו מלאי חששות מהפרידה. מנשה היה סלע איתן עבורם. מעין אבא שני למושון הצעיר, ואח תומך לאחיותיו. גם ההורים של אילנה הצטערו על עזיבתם המיועדת, והצרו כמובן על הפרידה מרונה נכדתם הראשונה, אך יצחק סמך על הזוג הצעיר ואמר ליעקב מחותנו: ”אתה רואה את הזוג הזה? הם יגיעו רחוק". החבורה שמעה בתדהמה על ההחלטה לנסוע לניגריה אך הגיבה בפרגון. זמן מה לפני כן נערכה בדירתם של אילנה ומנשה מסיבת פרידה לדנה ורוני שנסעו ללימודים בארצות הברית. החבר'ה אמרו בצחוק שכנראה מי שמארח מסיבת פרידה, יהיה הבא לנסוע. ואכן, מסיבת הפרידה לאילנה ומנשה נערכה אצל לאה וגיל אורן שנסעו אחר כך גם הם לעבודה בארה״ב.

נסע מנשה ללגוס בירת 1980 לקראת סוף שנת ניגריה לבדוק את השטח. לאחר כחודשיים הודיע לאילנה: "הכול בסדר. אפריקה היא לא ג'ונגל. את יכולה לבוא". אילנה השכירה את הדירה הרמת־גנית לשנה, מכרה את הרכב, נטלה את רונה בת השנתיים ובפברואר הצטרפה למנשה בלגוס שבניגריה. 1981 ניגריה הוגדרה כמדינת עולם שלישי לפי כל האפיונים: שכבה שלטת דקה מאוד ועשירה מאוד, עוני גדול, שחיתות ממסדית עמוקה, היעדר משילות, בערות וקיטוב וכתוצאה מכך פשיעה נרחבת. כל אלו היו שם, אך למשפחה ישראלית שהגיעה לעשות טוב לעצמה, לחברה המעסיקה ולמדינה, חיכתה חלקת אלוהים קטנה. עסקיו של ליאון תמן בניגריה היו אז מוגבלים בהיקפם: פרויקט אחד בתחום הבנייה ועסק של שיווק סבונים. מנשה מצא עצמו, עם הגעתו, עוסק בספירת מלאי של סבונים. אך עם חוש היזמות של תמן וכישורי הניהול והפיננסים של מנשה, נשארו הסבונים בגדר אנקדוטה. עסקי הבנייה התפתחו במהירות ובזה אחר זה הצטרפו לצבר ההזמנות פרויקטים של בניית בתי מלון, בתי חולים, תחנות רדיו וטלוויזיה. מלכתחילה הבין מנשה כי עליו לנצל באופן האפקטיבי ביותר את הידע המקצועי שלו בנושאי כספים, כלכלה וניהול, ולהיתמך על ידי בעלי מקצוע בתחום הבנייה. הוא חילק ניהול כל פרויקט לשני ראשים – אדמיניסטרטור ואיש בנייה. הוא עצמו פיקח ישירות על גיוס האנשים, כדי להבטיח צוותי עבודה מעולים ואמינים. למרות שעבור מנשה בן הייתה זו התנסות ראשונה בתפקיד ניהולי 29־ ה

35