מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם
והחל לעקוב בשקיקה אחר שער הליש"ט כפי שהתפרסם במדדי המטבעות היומיים. כאשר היה רואה חץ מצביע למעלה, היה לבו פועם בהתרגשות והוא היה מזעיק את מנשה מהמשרד, שייווכח בעצמו. מנשה לא זלזל ב"ברוקר" הקטן שצמח לו בבית. הוא עזב הכול ומיד בא לראות. כשהליש"ט הגיעה לשער מספק, נקנה הנינטנדו הנכסף. מנשה תמיד התייחס לרון בגובה העיניים והראה לו שהוא סומך עליו. באחד הקיצים, לקראת שובם מהארץ, ביקש רון, והוא עדיין ילד קטן, להקדים הפעם ולחזור מהחופשה עם אבא, לפני חזרת כל המשפחה. מנשה נעתר מיד לבקשתו. רון זוכר את התחושה הנהדרת, להתלוות אל אביו לטיסה, כמו שותף שווה, בלי אמו ואחיותיו, ולחזור אל הבית הריק שבו רק שני גברים – אבא והוא. הוא נוצר תחושה זאת בלבו כחלק מהזיכרון של אבא. כשרון היה כבן חמש, הוא רשם בתולדות המשפחה אירוע שלא נשכח. התוספתן (אפנדציט) שלו התפוצץ והוא היה חייב לעבור ניתוח חירום להצלת חייו. בשל מצבו, היה ברור שאת הניתוח יהיו
חייבים לעשות בניגריה, ומיד אחר כך להעבירו במטוס־אמבולנס ללונדון. החברים התגייסו למבצע הלוגיסטי הלא פשוט. מנשה הפך את הבית לחמ"ל וניהל משם את העניינים כמבצע צבאי לכל דבר, מבלי לאבד לרגע את קור רוחו. הכול עבר בשלום. הניתוח בוצע על ידי הרופאים הניגריים במיומנות רבה, וההעברה להמשך האשפוז בבית חולים בלונדון, בליווי אילנה, במטוס אמבולנס, התבצעה ללא תקלות. רק אז הרשה לעצמו מנשה להתיר את אצבעותיו. במהלך כל השעות הארוכות שבהן ניהל את המבצע, אצבעותיו היו משולבות והוא התיר אותן רק לצורך חיוג או כתיבה. הוא החזיק לילד שלו אצבעות עד שהתברר שיצא מכלל סכנה. לבית חולים, אגב, מנשה האיסטניס והרגיש לא נכנס. הוא הכיר את החוזקות של אילנה ואת קור רוחה במצבי חירום וידע ששם אינה צריכה אותו. היא מצידה ידעה שיש דברים שהוא לא מסוגל לעשות. הם השלימו זו את זה באופן טבעי. שוב נסעה אילנה לישראל – כדי ללדת 1986 בשנת את סיון בת הזקונים. סיון התינוקת היפה בעלת החיוך הממזרי הפכה מיד לצעצוע המשפחתי. מנשה כבר לא שכב איתה על השטיח להרכיב
43
Made with FlippingBook Learn more on our blog