מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

מהו המשחק בצד השני של הלוח. כך למדה הילדונת באותם ימי ראשון מאביה את משחק השש־בש, והתאהבה. השש־בש הפך למשחק האהוב עליה. לימים גם כפיר בן זוגה הצטרף לטורנירים עם מנשה, והשש־בש הפך לציוד חובה לכל חופשה משפחתית. בחבורה הניגרית, כמו בחבורה הישראלית, מנשה, אולי בניגוד לתדמיתו הכה מאופקת ועדינה, רכש לעצמו גם מוניטין של בדרן. השילוב של חוש הומור מעולה וזיכרון פנומנלי הפך אותו למספר בדיחות מיומן. הוא היה שולף בדיחות וקשה היה להביס אותו. הכול ידעו שיש לו תחום התמחות מיוחד – בדיחות על החמות. הוא יכול היה להרשות לעצמו להתבדח. מעולם לא הוטל ספק בכבוד, באהבה ובמחויבות לחמותו ולכל המשפחה. בהומור של מנשה לא היה שמץ של רוע וציניות. ההומור היה עוד ביטוי לאינטיליגנציה הרגשית שלו, עוד חיבור בין תבונתו לרגישותו, בין הברק המחשבתי והמילולי לעדינות ואהבת האדם שלו. השילוב הזה הפך אותו לכוכב עם זוהר טבעי, לא מסנוור, לא מנקר עיניים.

ממזח מאולתר בלגונה בלגוס. הם היו מתמקמים שם ליום שלם, שוחים, מדברים, משחקים מטקות, שותים מיץ קוקוס טרי, נהנים מאננס מהרוכלים המקומיים שהסתובבו בחוף וממופעי אמנות מקומיים. רונה זוכרת את אביה משחק מטקות עם מושון אחיו, שניהם דומים זה לזה ממש כמו... אחים. מנשה לא ממש נכנס למים. למעט מטקות, הוא לא ממש הִרבה בפעילות ספורטיבית. הוא אהב מאוד ספורט, כצופה. אילנה הייתה מביאה פיתות עם קציצות, ביצים קשות וחצילים – הסביח הטעים ביותר בעולם. את רזי הסביח ומטעמי הבישול העיראקי גילתה אילנה גם לטבחים הניגריים בבית, והם כולם הפכו למומחים. אחר הצוהריים היו חוזרים הביתה, שזופים, עייפים ומרוצים. לאחר מקלחת היו מתכנסים לאכול ספגטי בולונז, לשחק ופשוט להיות ביחד. רונה זוכרת את שעות הקסם של יום ראשון בערב. דמקה הייתה חלק מהרפרטואר הקבוע של המשחקים, אבל רונה הסתקרנה לדעת

48