מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

"לא הייתה בו טיפה של רוע", אומר יורא חברו בגעגועים. הפופולריות החברתית שלו הייתה לגמרי מובנת על רקע זה, אך במפתיע גם הצלחתו העסקית נבעה משילוב זה, ובכך היווה דוגמה מוחשית לכך שאפשר להגיע להישגים כלכליים מדהימים וגם להיות "מענטש". בשלב זה של חייו כבר הכירו כולם ביכולת הייחודית של מנשה להתחבר עם כל אחד על ידי מציאת נקודת חיבור משותפת. שמעון חיו, למשל, אחד מהחבורה הניגרית, וחבר מאוד קרוב של מנשה, הגיע לניגריה כאיש שיווק בתחום המזון, סמוך מאוד להגעתו של מנשה. שמעון המתין לפגישה אצל מנהל בנק מקומי יחד עם אנשים ממדינות שונות, והוא שם לב שאחד מהם מדבר עם אחר באנגלית ועם מבטא לא־אוקספורדי. כשהשניים סיימו את השיחה, שמעון ניגש לדובר בעל המבטא: "אתה נשמע לי ישראלי". כך התחילה ההיכרות בין מנשה ושמעון שהפכה לידידות מופלאה. גם הנשים – אילנה חיו (גם היא בת לעדה העיראקית, מאשקלון) ואילנה מועלם – התיידדו, וגם הילדים. למשפחת חיו הייתה בת בגילו של רון ובת בגילה של סיון. מעבר לחיבה וההערכה ההדדיות, הייתה העיראקיות דבק מחבר. הרקע המשפחתי של שמעון, בן אשקלון, היה מאוד דומה לזה של מנשה. בזיכרונות הילדות של שניהם כיכבו אמהות דאגניות שצועקות בעיראקית מהמרפסת לילדים לבוא לאכול ארוחת ערב. הם דיברו ביניהם עיראקית, החליפו בדיחות בשפה והרשו לעצמם כמובן להתבדח על חשבון העדה, כולל בדיחות החמות המפורסמות. שמעון התפעל משליטתו של מנשה בשפה, בשורשיה ובפתגמיה וגם במוסיקה העיראקית. הוא סיפר לשמעון על האהבה למוסיקה שאותה הנחיל לו אביו, ולא פעם כשישבו יחד היה

מנגן להם שיר כלשהו בערבית. למרות שפעילותם העסקית הייתה נפרדת, שמעון היה מתייעץ מדי פעם עם מנשה ונוכח גם בידע הרחב שלו בעסקים, בפיננסים ובחשבונאות. חבר קרוב נוסף בחבורה הניגרית היה רוברט רייניך. רוברט, ממוצא לבנוני שלמד בצרפת, הגיע לניגריה עם כרמלה אשתו כדי לעבוד בתחום המכירות בחברה של ליאון תמן. מנשה, שהיה מנהלו בפועל, ידע לנווט את מערכת היחסים כך שתהפוך לחברות בלי קשר להיררכיה המקצועית. לאחר מספר שנים,

עם רוברט רייניך ושמעון חיו

עזב רוברט את החברה ויצא לדרך עצמאית, תוך שהוא ממשיך להתייעץ עם מנשה. החיבור בין רוברט, שדיבר צרפתית וערבית־לבנונית, ובין מנשה היה גם על רקע של מסורת ותרבות משותפות. לכרמלה ורוברט היו ילדים בגילים דומים לילדי מועלם ושתי המשפחות הפכו לחברות קרובות מאוד. למעשה, שלוש המשפחות – מועלם, רייניך וחיו – התלכדו למשפחה אחת תומכת. כשחזרו

49