מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

לארץ, למדו להכיר איש את המשפחה המורחבת של רעהו והמשיכו את החברות ההדוקה במפגשים, בארוחות חג ושבת משותפות ובטיולים משפחתיים משותפים בארץ ובעולם. עוד חיבור דרך השורשים היה למנשה עם ישראלי נוסף שפגש בתקופת ניגריה, אבי אבוקסיס. אבי ללגוס כמנהל כספים של חברה 1985 הגיע בשנת ישראלית. במפגש ההיכרות שלו ושל דורית אשתו עם המשפחות בשכונה תפס את תשומת לבו בחור צעיר, חתיך, לבוש בקפידה עם רעמת שיער ענקית. הוסבר לו שזה מנשה מועלם, המנכ"ל של חברת . אבי סירב להאמין שהצעיר הזה הוא מנכ"ל IGIC של חברה כה גדולה. גם ההתנהגות של מנשה, הישירות והלבביות שלו לא בדיוק שידרו שררה. החיבור היה מיידי. לאבי, בן למשפחת עולים ממרוקו שגדל בקריית שמונה, הייתה שפה משותפת עם מנשה, בן שכונת פרדס כץ. שניהם עברו ילדות בשכונה מאתגרת שהיו בה השפעות שליליות שיכלו לנתב אותם לדרך של פשע וסמים. שניהם פילסו לעצמם דרך בטוחה של הישגים אקדמיים והצלחה. שניהם היו מודעים לחשיבותה ולכוחה של המשפחה. לשניהם היו הורים תומכים שהעמידו את המשפחה ואת טובת ילדיהם מעל הכול ועשו הכול כדי לדחוף אותם להצלחה. שניהם העריצו את הוריהם והתגאו בהם. שניהם היו בטוחים ושלמים עם עצמם ועם מוצאם. ההצלחה, ההישגים והביטחון המשפחתי לא אפשרו לרגשות קיפוח ומרמור להתפתח. אבי ודורית הפכו גם הם חלק מהחבורה הניגרית המלוכדת שכללה את מושון ורינת, שמעון ואילנה חיו, יורא ומירל׳ה בידר, יוקי וסילביה כהן, כרמלה ורוברט רייניך, רחל ורובי שפירא, ורה ויאצק וסרמן

ואלי וגבי גולדהר. החברות הזאת הפכה לחברות לחיים, קרבת הלבבות המשיכה וגברה על מרחקים גיאוגרפיים שנוצרו במהלך השנים. למרות חייהם הטובים, הישראלים לא היו מנותקים מהקורה סביבם. לפעמים, בדרך לעבודה בבוקר היו פזורות על הכביש גופות, תוצאה עגומה של אירועי פשיעה ואלימות. לפעמים הייתה המכונית נעצרת על חבורת שודדים, שהיו פשוט מחרימים את המכונית. מנשה ידע תמיד להרגיע, להדגיש כמה חשוב שהחיים ניצלו, ועל המכונית אסר להצטער, גם אם לא הייתה מבוטחת. היו לו חברים מקומיים רבים, שחורים כמובן, ששררו ביניהם יחסי הערכה וכבוד הדדי. מושל לגוס היה בן בית בביתם ונהג לשחק ולהתלוצץ עם רון שהיה קטן. אילנה ומנשה היו קשובים ואסירי תודה לאנשים שהקיפו אותם והפכו את חייהם לנוחים. הם דאגו להם לטיפול רפואי מאותם רופאים שטיפלו בהם. הם היו משתמשים בשירותי הנהג גם בשעות הערב, לא בהכרח כי היו זקוקים להם, אלא כי מנשה הבין שזו דרך עבור הנהג לעשות שעות נוספות ולהגדיל את הכנסתו. מעיני אילנה לא נעלם שלאחר חופשה בבית בכפר, חוזרים אנשי הצוות לעבודה רזים מאוד והיא דאגה לתזונה מתאימה עבורם.

51