מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

בבית. הוא לקח על עצמו את משימת הבישול למשפחה, ועד מהרה הצליח להפיק תבשילים שלא ביישו את המקור. מרסל נשארה לצידו בבית, במשך היום ישבה בסלון, מסודרת ומטופחת, ובלילה .2008 פרשה לחדר. כך היה עד לפטירתה במרץ מנשה, כשהיה בארץ, היה מקפיד לקפוץ לארוחת צוהריים ותמיד עם לפחות אחד מהילדים. המפגשים האלה היו עבורם מקור של שמחה: האוכל העיראקי הטעים, המוזיקה שהמשיכה להתנגן ופפי עם ההומור והאהבה. גם הקשר החם עם משפחתה של אילנה נשמר, בארוחות משפחתיות מפנקות בימי שישי בבית הוריה ברמת אפעל, שלאחריהן היו כל הנכדים הולכים ל״אילן״ במרכז המסחרי לבזבז את דמי הכיס השבועיים שקיבלו מסבא יצחק, בעוד שני הגיסים מנשה ויוסי יוצאים לצעדה ברחוב, וממשיכים לשוחח ולהחליף ביניהם רשמים, עצות ותובנות. בנות הדודות, סיון, חן וליאת אהבו לישון יחד בחופשת הקיץ בביתם של סבתא סרפין וסבא יצחק, כשדודה שרון (אחותה הקטנה של אילנה) מנצחת על החבורה. לכל אורך השנים היה מנשה מקור של תמיכה מכל הסוגים לבני המשפחה. עם חזרתם, יכול היה להיות פעיל יותר בעצה ובמענה לכל צורך. נראה היה שיש לו אנרגיות לכולם – משברים אישיים וכלכליים, עתות מחלה וצרה, צורכי חג ומועדים מיוחדים. הוא תמיד היה שם עם אוזן קשבת, לב רגיש וכיס פתוח. היו מתנות שבשגרה והיו מחוות מיוחדות, פשוט מתוך רצון להראות אהבה. גיסו הביע התפעלות מהאולדסמוביל שלו, ומנשה, שחשב על החלפת מכונית, פשוט העביר לו את המפתחות. יום אחד

התקשרה סוכנת הנסיעות של מנשה לאחותו אביבה, וביררה את מספרי הדרכון שלה ושל בנה. לאביבה המופתעת התברר שמנשה, שידע שבנה מעולם לא נסע לחו"ל, ארגן טיול ללונדון מתנה שהשתתפו בו אביבה, אור בנה, עידן בנה של אריאלה, מנשה ובתו סיון. עבור מנשה זו הייתה הזדמנות לשמח את אביבה, אך גם את עצמו. כל בילוי משפחתי כזה היה יקר לליבו. משה שאול בן דודתו של מנשה ראה כיצד מנשה מתבסס כמנהיג השבט, וזאת ללא שום התנשאות. הוא הקפיד לבוא לטיולים ולמפגשים המשפחתיים המורחבים, ושם ניתן היה לראות את הערצתם ואהבתם של כולם אליו. אילנה הייתה שותפה לכל החלטותיו בנוגע למשפחתו, וגם היא עצמה הייתה מאוד מעורבת בצד המשפחתי שלה ונהגה בנדיבות בשעת הצורך. מנשה מעולם לא פקפק בשיקול דעתה ולא התערב בהחלטותיה. הם היוו עבור ילדיהם דוגמה לכוחה של מחויבות משפחתית ולעוצמתם של קשרי משפחה. בצד המשפחה הביולוגית שגשגה גם משפחה אחרת, משפחת החברים. כמו בניגריה, גם בישראל היו אילנה ומנשה חלק מחבורה מלוכדת, חבורת האוניברסיטה שלמרות המרחקים, מעולם לא נפרדה באמת. בין החברים היו רפי כהן ומלכהל'ה, ליאורה (אוקה) ואלי, ציפי ושאול, לאה וגיל, ורד ויהודה, אורלי ורוני. חבורת האוניברסיטה המשיכה את ההתנהלות המגובשת שכללה מסורות קבועות ופיתחה לעצמה עם הזמן מסורות נוספות. לאילנה ומנשה היו חברים רבים ונאמנים גם מחוץ לחבורה, כמו דנה ושי פינס, אורית ומאיר יעקובסון, ויוצאי חבורת ניגריה – אילנה ושמעון, כרמלה

72