מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

בראשית הייתה המעברה

יעקב ומרסל מועלם, הוריו של מנשה, הגיעו ארצה , כחלק מגל 1950 כזוג צעיר מבצרה שבעיראק בשנת העלייה הגדול שהגיע בשנים אלו. יעקב היה ציוני, פעיל עלייה שעסק בעצמו בהעלאת יהודים לארץ, עד שהגיע היום והוא בא לאשתו הצעירה מרסל ואמר לה: זהו, עכשיו תורנו. גם אם לא דיברו בבית על המסע לארץ באופן יזום וסדור,

והוריה של מרסל, רחל ויצחק שוקר מבגדד, על צאצאיהם. כמו מרבית העולים בשנים אלו, גם יעקב ומרסל נשלחו למעברה, תחילה בבית ליד ולאחר מכן לפרדס כץ השוכנת בפאתי העיר בני ברק, מעבר לרחוב ז'בוטינסקי שחיבר כבר אז בין פתח תקווה, בני ברק, רמת גן ותל אביב והיה ידוע בכינויו "הכביש השחור". פרדס כץ עתידה להיות ביתם ושכונתם לשנים רבות, כשהחמולה כולה מתגוררת בסמוך. מרסל הייתה אחת משמונה אחים ואחיות , ושלושה מהם גרו בשכנות. בזמן עלייתם, מרסל כבר הייתה בהיריון עם בתה הבכורה הראלה (כך היה שמה בתעודת הזהות, אך בכל מקום נרשמה אריאלה והייתה בכלל ידועה בנובמבר 16־ . ב 1950 כאיקה), שנולדה בספטמבר נולד מנשה, אביבה, הידועה בכינוי החיבה 1952 , ומשה (מושון) בן הזקונים 1955 ויווש, נולדה בשנת .1959 נולד בשנת לפי כל מדד, הייתה המעברה משכנות עוני לכל דבר. הפחונים הדלים להטו בחום הקיץ, ובחורף בקושי סיפקו מחסה מפני הקור, הגשם וההצפות. תנאי ההיגיינה היו ירודים והצפיפות קשה, אך ילדי משפחת מועלם זוכרים ילדות נפלאה. המשפחתיות, החמימות, הקירבה האנושית והחמולה הצוהלת והמלוכדת שעטפה פיצו על הקשיים הפיזיים. אשר למחסור, מעולם לא חשו בו. לכולם היה אותו דבר וכולם הסתדרו עם מה שיש. כאמור, לילדי משפחת מועלם היו סבא וסבתא משני הצדדים – תפחה ויוסף הוריו של יעקב ורחל ויצחק הוריה של מרסל. הם היו נוכחים מאוד בחייהם ואהובים מאוד. יצחק, אביה של מרסל, נדרס

למה לאבא של סבא יעקב מועלם (פפי) קראו יוסף חלק? באותם ימי עלייה, כאשר פקידי רשויות העלייה והקליטה ניסו לנהל בצורה מסודרת את רישומם של העולים הנכנסים, אירעו לא מעט תקלות ברישום מדויק של השמות. חלקן נבעו מהחלטות שרירותיות של הפקידים לעברת את שמם של העולים, חלקן מתוך פערי שפה. יוסף, אבא של יעקב, היה ספר (חלאק בערבית). יש לשער כי הפקיד הרושם בלבל בין שמו למקצועו ולכן נרשם סבא כיוסף חלק, ומאז נקרא שמו בישראל כך. הבלגן בשמות המשפחה מודגם היטב במשפחה של מרסל, אמא של מנשה. למרסל שוקר היה אח בשם סלים אבוסנדיק (עושה הארגזים), אח בשם סנדו ושלושה אחים עם שם המשפחה משה. כל אחד מהם הגיע בעלייה שונה, ומכאן הרישום השונה.

הילדים הבינו שהמסע היה קשה, ודרך החתחתים שעברו ההורים דרך איראן כללה רכיבה על חמורים, שיט בסירות רעועות והליכה ברגל. בין העולים היו גם כל בני משפחותיהם של מרסל ויעקב משני הצדדים: הוריו של יעקב, יוסף ותפחה חלק מבצרה

9