התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

, ונשארה על תילה. על-פי המסמכים 1944 אנטוורפן שוחררה מוקדם יחסית, כמו פריס, באוגוסט . זו 1944 שאושררו באנטוורפן, סבתא ואמא חזרו לבלגיה חודשיים לאחר שחרור אנטוורפן, בנובמבר הייתה תקופה בה נורו טילים על העיר שפגעו קשות בתושבים ובמבנים. . זי’זל ומישל עברו להתגורר בבריסל. בשלב זה של חייה הייתה 1945 73 המתקפה נמשכה עד מרץ זי’זל לקומוניסטית אדוקה, וטענה שכך היו היא וז’ק גם קודם לכן. סבתא טענה שהם אהדו את הקומוניסטים כמו כולם, כי הם היו חוד החנית במלחמה בנאצים. ייתכן והגיוני שז’אק השתייך לחוגים סוציאליסטיים: רבים מיהודי בריסל היו פעילים פוליטית במפלגות שמאל לפני המלחמה בין השאר בשל ריבוי הפועלים היהודים בעיר. אמנם רובם לא השתייכו למפלגה הקומוניסטית, אך הנטייה . מכל מקום, זי’זל הייתה לפעילה נלהבת במפלגה, ומאוחר יותר שלחה את 74 הייתה סוציאליסטית מישל לתנועת הנוער הקומוניסטית. רוזה ומוריס שבו לבריסל בה חיו גם לפני המלחמה, ואיתם הלן הקטנה. הם הקימו בית מלאכה לתיקים ולארנקים ועבדו קשה עד שיצאו לפנסיה. סבתא שבה עם אמא שלי לאנטוורפן ופגשה חלק מבני המשפחה: אחיה פיליפ ששרד כעוזר כומר רכוב על אופניים, דודה שלה, אחות אמה, פולה, ששרדה עם בעלה ובתה גי’ני כשהתחבאו בעיר. אחת הקרובות האגדיות של סבתא הייתה גולדי, הדמות החזקה שהמשיכה לנהל את מאפיית קליינלבאט הוותיקה. אני זוכרת אותה גדולה וכריזמטית. אמא שלי זוכרת כיצד היו נותנים לה עוגיות ודברים טובים מתוצרת המאפייה הידועה, כי ריחמו על היתומה הקטנה, כך היא פרשה זאת. בכל מקום אליו היא הגיעה הייתה נשמעת אותה הקריאה: “כמה היא דומה להארי!”. אמי וזו’ל שבו מאיטליה. סבתא הייתה צריכה להתפרנס ופיליפ עזר לה. הוא המשיך לרכב על אופניים, הפעם לאזור החקלאי שסביב לעיר, שם קנה ביצים ומכר אותן בשוק השחור של העיר. היה מחסור בכל.

323 א. בליץ, השואה שהוצנעה, בלגיה כמשל, ע”מ

73 74

. 181 , ע”מ Ibid

115