התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן
שלהם, הינדה, היא זו דאגה לסבתא: הינדה הייתה אישה יראת שמיים וחבושה בפאה, מה שלא הפריע לה בגיל מבוגר לעלות לישראל להיות לצד רוב ילדיה, לעטוף את הפאה במטפחת ולתפוס טרמפ על הטוסטוס של הנכד שלה בתל-אביב. במהלך המלחמה היא חיה בארה”ב, עם אחד מילדיה ומשפחתו. באותם ימים בני דודים – קוזינים – ובנות דודות – קוזינות – גדלו במשפחות קרובות וסייעו זה לזה. כך הגיע אל סבתא ארגז עץ גדול ששלחה הינדה מארה”ב. היו בו קופסאות שימורים, אוכל לתינוקת, חלב ממותק ובגדים יפים לילדה ולרזי’ן. הינדה שלחה את הטוב ביותר וסבתא זכרה לה את החסד הזה כל חייה. סבתא הצליחה גם להשיג מצנח אמריקאי, שהיה עשוי ממשי. באותם הימים נשים צעירות תפרו מהבד הזה שמלת חתונה. סבתא תפרה ממנו לבנים.
זי’זל, מישל, בלאנש ורזי’ן לאחר המלחמה
117
Made with FlippingBook Digital Publishing Software