התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

38 פרק מה יכול להיות יותר גרוע

סבתא הייתה עגונה. לא היה סימן וזכר להארי. באותם ימים ישבו רבנים בערי אירופה החרבות והתירו נשים מעגינותן, גם על סמך מידע אפסי. לעתים התרחשו טרגדיות, כשהבעל המת שב לפתע. רבים מהרבנים הללו לא נחשבו גדולים בתורה ובכל זאת לקחו על כתפיהם את מבצע התרת העגונות הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית, מתוך הבנת גודל השעה והמצוקה הנוראה. סבתא הגיע לבית דין שכזה, מלווה בשניים מהחברים של הארי. הם העידו כי הם שהו אתו במחנה ריכוז והיו נוכחים במותו מאפיסת כוחות. עדותם, על סמך סיפור שלא היה ולא נברא, התקבלה. סבתא הפכה לאלמנה. אני חושבת לפעמים על האשה הצעירה ששבה לביתה והכל מנוי וגמור. הארי לא יחזור. אין קבר ולא יושבים שבעה. יש ילדה לגדל וצריך להתפרנס. אני חושבת על האחיזה בחיים, למרות הכול. כאמור במשפחה ניסו לעזור לרזי’ן: בני הדודים מצד ליפשיץ שהגיעו לישראל כחלוצים עמלו והשיגו סרטיפיקטים לעלייתן הלגאלית של רזי’ן ובלאנש לפלשתינה. היה קשה מאוד להשיג היתרים כאלה והם בוודאי נדרשו למאמץ. בנות המשפחה, ביניהן דודה פולה, חשבו שהגיעה העת שרזי’ן תינשא

בשנית וחיפשו שידוך. רזי’ן לא רצתה להינשא. מצד שני, היא הבינה שלא ניתן לגדל ילדה באופן בו גדלה בלאנש. ניכר היה ששנות המלחמה פגעו בבריאותה של הילדה ובכלל, איזה מין חיים אלו כשאם ובתה לא חולקות קורת גג אחת? בנות המשפחה מצאו שידוך הולם, לדעתן. פתחיה בירנבאום שנקרא בפי כל פסחיי’ה. מבוגר מסבתא בשבע שנים. יליד צאנז שבפולין, כמו הארי. חי באנטוורפן עוד לפני המלחמה. עוסק ביהלומים. ניצול אושוויץ ומחנות מוות נוספים. רווק. או כך ידעו לפחות. סבתא ופסחיי’ה נפגשו לקפה. הוא הזמין אותה לקפה במלון. סבתא במיטב הפולניות שאלה אם הוא יכול להרשות זאת לעצמו, שהרי כולם היו דלפונים באותם הימים. פסחיי’ה, כדרכו, גיחך גיחוך צרוד ושמח. היא החליטה להפגיש אותו עם הבת שלה. מפגש שאמא זכרה מאז ולתמיד. הוא הביא לילדה תרנגול מעץ מחובר לחוט שכאשר מושכים אותו חלקי התרנגול זזים. היא רצה אליו והוא, עם הלב החם והרך, פרס אליה

1907-1977 פתחיה בירנבאום ז”ל,

122