התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

וגרמנית. סבא חי כל חייו בעולם של יידיש. הוא ידע גרמנית וזו הייתה שפת ההתכתבויות ביניהם. החיים התנהלו ביידיש. בין בנותיו היו בדיחות על הפעמים בהם ניסה לתקשר בפלמית ותמיד יצא משהו משעשע. על צרפתית לא היה מה לדבר. סבא היה בן תפנוקים, קטן בין אחיו בבית מגונן וחם. סבתא הייתה בת בכורה בבית לא מתפקד, ובמשפחה מפורקת. סבתא נישאה והולידה לאהוב נעוריה. סבא היה ללא משפחה. . עם 32 והיא בת 39 הוא היה בן זאת שניהם היו נצר למשפחות חסידיות מגליציה. שניהם דיברו יידיש מהבית, ושניהם חוו כאב ואובדן. פסחיי’ה ורזי’ן נישאו בשנת . אני משערת שאלו היו 1946 נישואים צנועים ועצובים. לא היו הורים ללוות את החתן והכלה. היו אח שלו, שמיל, ולכלה היו אח ואחות. מן הסתם החסר היה מורגש מאוד. מעולם לא שמעתי את סבתא מספרת על החתונה. הם עברו לגור יחד, ובלנאש מצאה את עצמה עם אבא חם ואוהב, שמלבד שידע

40 רזי’ן, פסחיי’ה ובלאנש בירנבאום, בלגיה, אמצע שנות ה-

היטב את שפת הילדים והלב, לא תקשר בשפות בהן היא דיברה. היא למדה לדבר יידיש בגיל ארבע, ובחישוב שלי זה היה הבית החמישי שהיא מצאה את עצמה גדלה בו, בכל פעם עם דמויות שונות. אלא שהפעם היא הגיעה הביתה.

126