התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

. סבתא Celerrina בגלל המצב החליטו סבא וסבתא לשלוח את אמא לפנסיון יהודי בשווייץ בעיירה התלוותה אליה ואחרי פרידה קצרה נשארה הילדה הקטנה בפנסיון, עם ילדים נוספים ומשפחה יהודית שטיפלה בהם, דאגה להאכיל אותם, להוציא ואתם לטיולים באוויר הצח, לשיר ולזוז. סבתא זכרה אותם בחיבה. היא זכרה שבערב הראשון הוגש לחם עם פונדו ומשקה קקאו והיא סרבה לאכול. אף אחד לא התווכח, איש לא התחנן בפניה לאכול כפי שהייתה רגילה מהבית. באמצע הלילה היא כבר הייתה רעבה מאוד. למחרת אכלה את האוכל שהוגש, והכל היה טעים. האוויר הטוב בוודאי תרם לזה. כפי הנראה, התמונה הזו צולמה בפנסיון בשווייץ:

1948 בלאנש כפי הנראה בפנסיון בשווייץ,

החיים בשווייץ היטיבו עם בלאנש והיא לא כל כך רצתה לחזור לאפרוריות הקודרת של אנטוורפן. היא זכרה את עצמה עומדת בחלון, מביטה החוצה אל העיר האפורה והדמעות זולגות... הבית שבלאנש חזרה אליו היה שונה מהבית אליו היא הגיעה נולדה לה 1947 עם נישואי ההורים: שנה קודם לכן, בשנת אחות – ליליאן-לאה, על שם סבתא לאה ליפשיץ. סבתא עמדה להכין את ליל הסדר כשהחלו הצירים, והיא התעקשה להכין עוד כמה דברים עד שכבר היה מאוחר מלהגיע לבית החולים. היא ילדה בבית יולדות של נזירות, קרוב לבית. הנזירות נהגו לחמם לבנים ולהניח עליהם את התינוקות עטופים. במקרה של ליליאן העיטוף נפתח והיא סבלה נוראות מכוויה. לבית הגיעה תינוקת יפהפייה. כשבלאנש שאלה מהיכן מגיעה תינוקת לעולם, הסבירו לה שהיא מגיעה לנמל באונייה, משלוח מיוחד מקונגו הבלגית.

1947 לאה-ליליאן בירנבאום,

151