התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

דניאל ואדריאן מילר, ארה”ב, 70-80 נכדותיה של הדודה אדלה, שנות ה

ססיל מילר, בתה של אדלה, ובתה, ארה”ב, 80-90 שנות ה

הקשר המשפחתי עם האחים שנותרו בחיים היה חזק ואמיץ: שמיל וגיטל'ה חיו בקרבת מקום והאחים נותרו בקשר חזק וגם נשותיהן, שהאריכו לחיות עשרות שנים אחריהם. שמיל וסבא היו משחקים בדמקה ובשח-מט ומרמים זה את זה ומתווכחים בלי סוף מי ניצח ומי רימה ואיך. אל השניים האלה הצטרפה מדי פעם הדודה אסתר מאמריקה, הלא היא הרבצען ויינרב. הקשר כלל

עומדות – גיטל בירנבאום, פולה ורזי’ן

מכתבים ותצלומים שנשלחו מעבר לים וביקורים שלה באנטוורפן ולאחר מכן גם בישראל, בה חיה הנכדה הבכורה שהסבתא באה לעזור לה בגידול הילדים. בביקוריה בישראל נהגנו לעלות אליה לרגל למלון "המרכז" החרדי שבירושלים, שם ישבה אלגנטית ומלכותית ובעין חדה ובלשון לא פחות חדה ידעה לומר את דעתה על כל מיני מצבים מגוחכים ואנשים שהיו ראויים בעיניה לביקורת. היא הייתה כריזמטית ופיקחית מאוד, ואנשים באו לדבר איתה ולשאול בשלומה. קשה היה שלא להתייחס אליה ועוד יותר קשה היה שלא לצחוק מהבדיחות השנונות שלה. הרבצען הגיעה מאוחר יותר גם לחתונתה של דוריס, כאשר פסחיי'ה אחיה כבר לא היה בין החיים. היא גידלה שלושה בנים: בער-וולף, שלמה ופתחיה. היא הייתה גאה בהם מאוד: בהיותם רבנים, ובאחד מהם שהיה לדוקטור למתמטיקה בישיבה יוניברסיטי. היא הייתה מעורבת עמוקות בחיי נכדיה וניניה הרבים, בעיקר עם ילדיו של בנה הבכור בער-וולף, שחיי הנישואים הטרגיים שלו הביאו אותה לשמש מעין תחליף אמא לנכדים. האם ובנה היו קשורים מאוד. גם היא כרבות מגיבורות סיפורינו הגיעה לגיל מופלג.

159