התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן
51 פרק החיים עצמם
סבא אהב כדורגל וסבתא אהבה מוזיקה קלאסית. היא הייתה מוגבלת בהליכה והוא היה ספורטיבי ואהב ללכת למרחקים ארוכים. הוא היה מצרף את בלאנש אליו וגם את ליליאן והם היו חורשים את העיר ברגל. הוא נשא אתו את זכר הלימודים בחייד'ר מגיל שלוש כחסר, וקנה בובות וצעצועים רבים,
יושבים - פסחיי’ה, דוריס, רזי’ן, 1960 עומדות – ליליאן ובלאנש, סביב
סבא פסחיי’ה הולך עם בלאנש וליליאן, בקרוב 50 סוף שנות ה
והקדיש להם חדר קטן. היו שם מכונת תפירה קטנה וכלי מאכל ומכוניות ומה לא. גם אני כנכדה זכיתי לצעצועים נהדרים, שבישראל הסגפנית היו פלאי פלאים: סביבון ענק וחצי שקוף עם נוף שוויצרי ובתוכו נוסעת רכבת. זה הצעצוע הכי זכור לי כי לא יכולתי לפרק אותו כמנהגי, וצפיתי שוב ושוב בעולם הקטן שחסום בפני, והוא פלאי ומתוק כמו מי שהביאו לי אותו. סבא אהב לשחק בעצמו עם הבנות ואמא אמרה שנראה היה שהוא נהנה יותר מהן. היה בו משהו ילדי ולכן ילדים אהבו אותו כל כך. הם הרגישו שהוא בא אליהם בלב פתוח. כמו נכתבה עליו. 89 כאמור, סבא נשא את סבתא על כפיים והאמרה "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" לאורך השנים הייתה בבית עזרה חיצונית: מטפלת לבנות, מבשלת שחיה בבית ומנקה, חלקן לפרקים וחלקן לאורך שנים. גם נשכרו נשים שיצאו עם הבנות לטיולים כי סבתא התקשתה בהליכה.
בבלי, יבמות סב
89
164
Made with FlippingBook Digital Publishing Software