התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

עם זאת, פעם אחת סבא סרב שאמא תצא לטיול וכל תחנוני המדריכים לא הועילו. "שתדעי פעם אחת מה זה כשאומרים "לא". מהיכרות עם שניהם כנראה הייתה לו סיבה להתעקש ולנסות ללמד משהו על עיקשות. ואולי היו סיבות אחרות, מי יודע? הבנות גדלו באותו הבית עם אותם הערכים ואותו אורח החיים, אך כמו אצל כל משפחה, כל אחת שונה, הגיעה לעולם בזמן אחר, וכך זכתה להורים קצת אחרים. בלאנש כאמור נולדה לפני היות המשפחה הזאת, והביאה איתה מחלות וילדות לא יציבה. היא הייתה לתלמידה מצטיינת, שנה אחר שנה, שזוכה לתעודת הצטיינות ולפרס הצטיינות לשמחת ליבם של ההורים הגאים. היא הייתה תאוות דעת באמת, כל חייה, ואהבה לקרוא ספרות וספרי עיון ולדעת ולהתאמץ ולהתעקש עד ידיעה. בימים ההם היא למדה במגמה המאתגרת מכולן, המגמה היוונית-לטינית, בה למדו, לצד שאר המקצועות, יוונית קלאסית ולטינית. ליליאן הייתה במקום אחר: היא הייתה ילדונת קטנה ואנרגטית, מלאה ברעיונות ובחברות, מומחית למעשים מצחיקים ולא מקובלים. לימודים לא עניינו אותה והיא ידעה להמציא המצאות: כך למשל בהיותה בבית הספר היסודי ובלאנש כבר בתיכון, נקראה בלנאש בבהילות כדי לראות מה אחותה הקטנה עוללה. היא מצאה את ליליאן לצד מקהלה שארגנה, והייתה מורכבת מילדי כיתה אלף שעמדו ושרו, והצחיקו את כולם, רק לא את המורים בבית הספר. אלו היו ימים של חינוך קשוח מאוד ואחיד, מקום שאין בו גיוון ותלמידים נדרשו לשבת בשקט, ללמוד "כמו

50 ליליאן משמאל, וחברה, בני עקיבא, שנות ה

ליליאן, משמאל, וחברים מחופשים 60 למשפחה חסידית בפורים, אמצע שנות ה-

שצריך", אחרת היו נענשים בחומרה. הכללים היו ברורים, כנראה ברורים מדי. ליליאן פרחה בבני עקיבא ובחברה, ידעה לנגן בלי ממש ללמוד תווים. סבא טען שאסור להפלות בין ילדים ולכן בבת המצווה של בלאנש שתיהן קיבלו תכשיט. אבל מה שלא היה מובן אז לגמרי, היה הפער שנוצר ביחס בין ילדים, אם הורים מודעים לכך או לא. סבא התאכזב שליליאן לא למדה ברצינות. עם זאת הוא ידע להבחין היטב באנשים שסביבו, ונהג לומר שלליליאן יש לב טוב, לב זהב. סבתא אמרה במשך שנים שליליאן "כולה לב", והם צדקו.

166