התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

, קנוק’ה, בלגיה 1971 מיכל אלברט [ברגמן] בעגלה, בת שבע בלאנש אלברט, רזי’ן ופסחיי’ה בירנבאום

זמן לא רב אחרי שבלאנש עלתה ארצה, הצטרפה אליה בת הדודה הלן. היא הייתה בת יחידה להוריה ובכל זאת הם לא מנעו את הצעד הזה, וכשאני רואה בעיני רוחי את רוזה הנחושה והשקולה אני יכולה לבין איך זה קרה, ובכל זאת הלב קצת נצבט. הלן הגיעה לכאן באונייה ובדרך התיידדה עם ישראלית שהציעה לה להכיר את אחיה, אברהם. הלן הסכימה, הכירה את האח והם נישאו בישראל. אברהם צפדיה, טייס בחיל האוויר הישראלי, והלן העולה החדשה. לחתונתה הגיעו ההורים מוריס ורוזה וגם זי'זל הנאמנה הגיעה לחגיגה. עם צאתם לפנסיה, עלו רוזה ומוריס לישראל, להיות קרובים לבת ולנכדים. הם גרו בדירה יפה בין רמת גן לתל אביב והלכו לאולפן ללמוד עברית. רוזה, על אף גילה, הייתה התלמידה המצטיינת. היא ביקשה מכל מי שיכלה שלא יתבייש לתקן את הטעויות שלה בעברית על-מנת שתלמד לדבר. היא נהגה ללכת להצגות ולמופעים בעברית, ופעם פגשתי אותה בתל אביב, כשהיא חוזרת לבדה ממופע סטנד אפ! נחזור להורים שלי: בת שבע וזאב היו מורים ומאוחר יותר חזרה בת שבע לאוניברסיטה למחקר והוראה, והייתה לחברה בחוג להיסטוריה כללית, חקרה את הכנסייה הקתולית ואת השורשים הרעיוניים לאינקוויזיציה, הייתה לדוקטור ומאוחר יותר לפרופסור. זאב פנה לתעשייה הביטחונית והיה למנתח מערכות ומאוחר יותר המשיך לתעשייה האווירית. באתי לעולם אני, מיכל, והייתי לנכדה השנייה במשפחה. כשהייתי בת חצי שנה טסנו 1970 בשנת לפגישה הראשונה עם סבא וסבתא והמשפחה באנטוורפן, וכך גם שנה מאוחר יותר ופעמים רבות נוספות.

173