התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן
56 פרק מחלה ופטירה
בבית של סבא וסבתא עמד ריח של סיגרים. סבא היה מעשן אותם באופן יומיומי. כילדה הייתה לי כוס שתייה מפלסטיק, ואליה מחובר צינור קבע שדרכו שתיתי שוקו. על הכוס הוטבעה דמות שמנמנה וחייכנית שמעשנת סיגר. הכוס זכתה אצלי לשם "כוס סבא פסחיי'ה" כי הוא והסיגר הלכו ביחד. באמצע שנות השבעים העישון הביא לסרטן, שכילדה לא הייתי מודעת לו. סבא התלבט האם לעבור ניתוח בישראל או בבלגיה והכריע לטובת בלגיה. הניתוח התבצע במיתרי הקול שלו והיה ברור הוא יפגע ביכולת הדיבור, שהייתה יכולת מפוארת ומרכזית אצל סבא. הניתוח היה כרוך בסיכונים ידועים, ואכן הניתוח כשל וסבא נפטר במהלך הניתוח. הייתי בכיתה אלף כשחזרתי הביתה שמחה מאוד כי קניתי מעטפה למחברת עם ציור של פופאי המַלָח, ואמא פתחה את הדלת כשהיא בוכה ואמרה: "קרה אסון". אף אחד לא הסביר לי באיזה אסון מדובר, ותוך כדי דיבור הבנתי שסבא נפטר. כמו ילדים רבים גם אני הגבתי לידיעה כאילו לא קרה דבר והמשכתי לשחק כרגיל. זה לא מה שהרגשתי, אבל ילדים לא תמיד יודעים להביע את הצער שלהם. אחרי כמה ימים החום שלי עלה, כי הגוף אמר את דברו. אמא טסה לשבת שבעה בבלגיה, על פי הכלל , למרות שלא היה צריך כאן כל כלל. הוא 90 "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" היה אבא לכל דבר ויותר מזה. אמא סיפרה שאיריס הקטנה חיפשה את סבא. סבתא קיבלה מכה אנושה עם פטירתו. היא שאיבדה את אהוב נעוריה, הורים, אחיינים, דודים ודודות ובני דודים ועולם שלם, אח שנפטר בגיל צעיר מאוד, והנה מכה קשה נוספת. היא נהגה לומר שכשהארי נלקח, היא איבדה את אהבת חייה וכשפסחיי'ה נפטר, היא איבדה את המשענת של חייה. כדרכם של יהלומנים שום עסקה שסבא היה מעורב בה לא הייתה כתובה, כי הכל נסגר בלחיצת יד. כך שהיה ברור שישנן עסקאות
שנעשו וטרם שולם עליהן, אבל לא הייתה כל דרך להוכיח זאת. סבא סרב לקנות ביטוח חיים מתוך פחד שהביטוח יביא עליו את מותו. כך נשארה סבתא במצב כלכלי פגיע למדי. עם פטירתו היא הייתה בת שישים ושלוש, צעירה בסך הכל. הקושי שלה היה ניכר גם לי, ילדה קטנה. אשה בת שישים ושלוש איננה מבוגרת, אך היא הייתה גם אם לנערה צעירה בת תשע עשרה. סבתא ודוריס נותרו בבית לבדן.
1977 סבא פסחיי’ה בסוף חייו, בלגיה סביב
בבלי, סנהדרין, יט ע"ב
90
178
Made with FlippingBook Digital Publishing Software