התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

הכתיבה הביאה אותי לגילויים שלא שיערתי שאגלה ולצלילה לעומק הטרגדיה של יהודי בלגיה ויהודי צרפת הפליטים: גיליתי תצלומים של בני משפחה שלא הכרתי, למדתי על תנאי הכליאה המחרידים של היהודים בצרפת, על גבורתו של הצבא האיטלקי וניסיונותיו להצלת יהודים. הצלבתי תאריכים ותיעוד היסטורי עם הסיפורים המשפחתיים. כמי שבאה מלימודי היסטוריה, אני יודעת שההיסטוריה, במיוחד של השואה, היא מעבר לכל דמיון. ובכל זאת, חלק מהסיפורים שהכרתי נראו לי מעבר לדמיון ולכן שאלתי את עצמי מה אומרים המחקרים; והנה במקרים רבים הידיעות ההיסטוריות והסיפורים השתלבו למארג אחד, לעתים על חוט השערה: די היה בדחייה נוספת של הצבא האיטלקי את הדרישה הגרמנית להסגיר יהודים למוות, כדי להציל חיים. נתונים מסוימים על מחנות הריכוז בצרפת הביאו לאפשרות לצאת מהם לעבודות כפייה, והנה חיים נוספים ניצלו. הוספתי לסיפור המשפחתי שלנו תצלומים היסטוריים, מסמכים ועדויות של ניצולים שיכולים להוסיף על הבנתנו את הסיפור המשפחתי ואת גודל הטרגדיה שבה נכלאו בני המשפחה, כי הסיפור שלנו הוא חלק מסיפור גדול יותר. כמובן שהצד הגליצאי שנותר בגליציה, משפחתו של סבא פתחיה-פסחיי’ה בירנבאום, מוסיף כאב לב חריף לסיפור: כאב על החיים שהיו ואינם. זקני המשפחה, ילדיהם, כלות וחתנים, נכדים ונינים, עולם שלם שהיה ואיננו. איננו יודעים את שמותיהם של הנינים והנינות, ואפילו להזכיר אותם בשמם לא נוכל. מהיכרות עם החום וחריפות השכל וההומור של סבא פסחיי’ה ושל אחותו אסתר ויינברג ז”ל, אני רק יכולה לשער עד כמה הפסדנו, והלב נחמץ. הכתיבה הביאה אותי לקרוא ספרים ומאמרים, אתרים ומסמכים, ולהשתתף בקורס גנאלוגיה מטעם “יד ושם”. הממצאים והמקורות הם חלק מהביבליוגרפיה הנמצאת בסוף הספר, ובגרסה הווירטואלית גם הקישורים נמצאים. סדר הדברים אינו אלפביתי כמקובל, אלא לפי סדר הנושאים המופיעים בספר. התחלתי באיור הסיפור המשפחתי ועצרתי כשלא נמצאה תמונת החתונה של סבי וסבתי. 2012 בשנת האיורים שאיירתי מופיעים בתחילת ספר זה. הספר כולל את עצי משפחות דרנגר וליפשיץ ובנספחים מופיע תקציר עץ המשפחה של משפחת בירנבאום, שיצר יצחק [איזי] בר נבון בירנבאום ז”ל, כמו גם עצי משפחה שהגיעו אלינו מקרובים רחוקים ונשמרו במסמכיה של אמא ז”ל. לצד ההפניות הוספתי נספח של ציר זמן שיכול להקל על הבנת התהליכים שעברה המשפחה לצד תהליכים היסטוריים. אתם רשאים להאמין לסיפורים או לא, לספר אותם כפי שאתם שמעתם אותם, להעביר הלאה ולזכור שכולם היו בני אדם: על הטוב והיפה שבהם ועל הקטנוני והכואב גם יחד. וזה הרי זה מה שהופך סיפור טוב לסיפור שאנחנו אוהבים לשמוע. במהלך כתיבת הדברים הלכו לבית עולמן בת הדודה של אמא, הלן צפדיה לבית גולדפלם ואחותה של אמא, דודתי ליליאן לאה גרסטנר לבית בירנבאום. אני מקדישה את הדברים לזכרן הטוב של שלוש הנשים הללו, שהיו חלק יקר כל כך במשפחתנו: בת שבע בלנאנש אלברט לבית דרנגר הלן חיה צפדיה לבית גולדפלם ליליאן לאה גרסטנר לבית בירנבאום . יהיו הדברים נר לעילוי נשמתם. זאב אלברט ז”ל במהלך העריכה הלך לבית עולמו אבא שלי,

7