התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

26 פרק אמא ותינוקת בדרך לאזור ניס

בחזרה לסיפורנו: רזי’ן מבינה שהיא חייבת למלט את עצמה. היא אורזת את עצמה ואת התינוקת שלה ועולה לרכבת, ללא מסמכים רשמיים. ברכבות היו בדיקות שערכו שוטרים או חיילים גרמנים והיה צורך להראות להם מסמכים, אבל לרזי’ן לא היה מסמך שכזה. המראה שלה – שיער ועיניים כהות – הוא מראה אפייני בדרום צרפת, אבל כמובן שזה לא מספיק. זו הסיבה שהיא מחליטה להיכנס לכנסייה ולקבל מסמכים כלשהם. היא מגיעה לכנסייה נידחת ובה כומר זקן. היא מספרת לו שהיא בדרכים ובמהלך ההפצצות אבדו לה המסמכים והיא חייבת תעודה שמוכיחה שהיא נוצרייה. הכומר מבקש ממנה להישבע על הצלב שהיא אכן נוצרייה, והיא עושה זאת ללא היסוס. הוא מצדו מנפיק לה את התעודה המיוחלת. האם הוא ידע שהיא יהודייה וריחם עליה? האם האמין לה? – סבתא שאלה את עצמה את השאלה הזאת ולא ידעה לענות עליה. הכפר היה נידח, יהודים היו רחוקים מעולמו וייתכן שאפילו לא הבין כי הם נרדפים, ואולי הבין וריחם עליה? מכל מקום, תעודה הייתה לה: זו לא תעודת זהות אבל זה

מימין – רזי’ן, בלאנש ואמי, צרפת האזור האיטלקי, כפי 1943 הנראה קיץ

משהו. רזי’ן והתינוקת בלאנש עולות ויורדות מרכבות. הן נוסעות לברסלונט, לכיוון האזור שנתון אלף 25-30- לשליטת האיטלקים: שם חיים אחותה של סבתא אמי ובעלה זו’ל. האזור הקטן איכלס כ יהודים שלמדו מהר מאוד כי האיטלקים הם פאשיסטים, אך הם אינם משתפים פעולה עם שילוחם של היהודים מזרחה. הן עושות זאת, ומצליחות להגיע ולפגוש את קרובי המשפחה שלהן, אמי וזו’ל פרייפלד, באזור האיטלקי: חייהן מוגנים. לעת עתה.

83