התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

27 פרק יהודי ניס תחת הכיבוש האיטלקי

איננו יודעים מדוע וכיצד עברו גיבורי סיפורנו מברסלונט לניס, שגם היא תחת שלטון איטלקי אך כך הן עשו זאת. האזור האיטלקי בצרפת ויחסם של האיטלקים ליהודים ראוי להרחבה: המחקר ההיסטורי , ולמרות הפקעת רכוש מיהודים, הרי 1938 כי למרות שאיטליה חוקקה חוקי גזע כבר בשנת , 52 מגלה שהיה הבדל ברור בין האיטלקים לגרמנים: האיטלקים שאפו לשמור על ריבונות ועצמאות ולכן לא נתנו לגרמנים להתערב בעניינים היהודים שתחת חסותם – בין אם הם אזרחים איטלקים ובין אם הם . מאוחר יותר, כאשר הגרמנים עצמם מתפארים בפניהם במעשי הטבח של יהודים והידיעות 53 פליטים המחרידות מגיעות אל האיטלקים ממקורות נוספים, עומדים אנשי הדיפלומטיה, הצבא והמשטרה האיטלקים כנגד הניסיונות הגרמנים להשמדת היהודים. זאת מתוך הבנה שזהו גבול שאין לעבור אותו: כאמור גם מסיבות פוליטיות שלהם, גם משום שחלקם מעולם לא הזדהו עם גרמניה הנאצית, וחלקם הבינו כי בעלות הברית כנראה ינצחו, אך גם בשל הסתייגותם העזה מהברוטאליות הגרמנית: “מלונדון מגיעות ידיעות שנמשכים מעשי הטבח של היהודים בפולין... היחידים הניצולים הם היהודים שבאו בחסותנו. השלטונות הצבאיים שלנו, יש להכיר בזכותם זו, עמדו בתוקף על התנגדותם לצעדים הברוטליים של הגרמנים... הגרמנים אינם מסתירים את מורת רוחם... אמרתי לעמיתי לשמור על מסמך זה מכל משמר, שכן הוא עדות שאינה ניתנת לערעור לדרך פעולתנו: עדות יקרה בעיני ההיסטוריה, 54 משקל שכנגד למעשי שפלות רבים.” הצבא, המשטרה ודיפלומטים איטלקים היו אלה שהתוו את המדיניות הזו, הפעילו אותה, והם היו אחראים לשכנע את מוסוליני. הם גם חברו לארגונים יהודים בניסיונות לסייע ליהודים שתחת חסותם, ואפשרו למוסדות רווחה וצדקה יהודים לפעול ולעזור להמוני הפליטים שהגיעו לעיר ניס. מאוחר יותר, פעלו האיטלקים לקיבוץ יהודים בכפרים רחוקים מהגבול הגרמני, ובכך “הוכיחו” כביכול לגרמנים כי . 55 הם פועלים בדרכם, לשליטה ביהודים, למרות שלא הייתה להם כל כוונה לשלח אותם אל מותם נעשה ניסיון נוסף ללחוץ על מוסוליני מצד הגרמנים. הוא היה חלש ועייף, לא הכיר את 1943 במרץ הפרטים ולא חיבב יהודים, ולכן נתן את הסכמתו לשיתוף פעולה בשילוח היהודים. אנשי הדיפלומטיה נזעקים להעמיד אותו על טעותו ולסכל את הגזירה. בשל כך פונה אל מוסוליני גו’זפה באסטיניני, שפעל בתקופה זו כשר החוץ בפועל, בדברים נרגשים, ומצליח לשכנע אותו לסגת מהחלטתו ולהסביר לגרמנים כי די בריכוז היהודים באזורים בשליטת האיטלקים. הוא טוען כי הסגרת כעשרים אלף איש לידי הגרמנים כמוה כגזירת דין מוות עליהם, מבלי שהועלו נגדם האשמות כלשהם. הסגרתם תפגע קשות במעמדה של איטליה בארצות הכבושות על ידה. ועוד הוא מוסיף: “אם סבורים השלטונות הגרמניים שכל היהודים הללו, והתינוקות שבתוכם, הם מרגלים, עליהם . 56 להמציא הוכחות ברורות לכאורה להאשמותיהם” ד. קארפי, בין שבט לחסד – השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה, ירושלים, תשנ"ג 52 האיטלקים הגנו אפילו על מתנגדי משטר מהשמאל הפוליטי, יהודים ושאינם יהודים, שברחו לצרפת. 53 מתוך יומנו של הרוזן פייטרומרקי, מנהל המחלקה לענייני שביתת הנשק והשלום, משרד החוץ, איטליה. הרוזן מתייחס 54 . ד. קארפי, בין שבט לחסד, 1943 למסמך המתאר את פגישתו של שר החוץ הגרמני פון ריבנטרופ עם מוסוליני, פברואר .155-156 ע"מ . 1943 מבצע שהתנהל בחודשים מארס-יוני 55 . 167 ד. קארפי, בין שבט לחסד, ע”מ 56

84