התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

. 1943 במרץ 4 יהודים הגיעו לדרנסי ב- 942 שמונה יהודים הצליחו לקפוץ מהרכבת. יהודים למחנה דראנסי הידוע לשמצה, 180 הועבר הארי ברכבת עם עוד 1943 למרץ 3 בתאריך שנמצא בפרבר של פריס. היה-זה שטח קטן שהפך למחנה המעבר של יהודי צרפת מהחיים אל המוות, לרוב באושוויץ ובסוביבור. עם ההגעה למחנה נרשמו היהודים ונלקחו מהם שעונים וחפצי ערך וכסף. על-מנת להטעות את היהודים הם קיבלו קבלה על חפציהם עם אזהרה שלא לאבד אותה, על-מנת שהחפצים יוחזרו להם בהמשך. המחנה היה צפוף להחריד, וחיו בו ילדים שהופרדו מהוריהם. הם נותרו לדאוג לעצמם משום שהוריהם נשלחו למותם בלעדיהם. מעט נזירות סייעו לילדים ככל לשליטת השוטרים הצרפתים של וישי שנהגו ביהודים באכזריות 65 שיכלו. המחנה היה נתון בתחילה רבה. המחנה היה מבנה שלמעשה לא הושלם מעולם, כך שלא היו זכוכיות בחלונות, וכמעט ולא היו תנאים לניקיון או סניטציה. קרוב כל כך לבירת הציוויליזציה, אבל רחוק שנות אור. ילדים, זקנים, נשים וגברים חיו יחד באולמות פתוחים ורקובים. משלוחים ובהם שבעים אלף יהודים. רק אלפיים ניצלו. 64 במהלך קיומו של המחנה גורשו ממנו היהודים השתדלו למרות הכול לקיים חיי תרבות, חינוך ודת, וגם הותר קשר כלשהו עם העולם החיצון: התקבלו חבילות ומכתבים. הארי דרנגר שלח גלויות אל אשתו ובתו, וכתב בכתב צפוף. מצידם האחורי של הגלויות מצוין תאריך המשלוח והנמען – רזי’ן דרנגר:

, היא נשלחה מבית החולים בגירס, וכפי הנראה הארי היה 02.03.43 אחת הגלויות נשלחה בתאריך חולה באותה התקופה. חודש לאחר כתיבת הגלויה הארי דרנגר כבר לא יהיה בין החיים. הגלויה , כשלושה חודשים לאחר מותו של הארי, וייתכן שהיא התעכבה 10.06.43 השנייה מתוארכת לתאריך או אבדה בדרך ונמצאה מאוחר יותר, ויש סבירות לדבר, מאחר והכתובת בפירנאים שציין הארי, כבר . סבתא 2012 לא הייתה כתובתה של רזי'ן. אמא הראתה לי את הגלויות המתפוררות הללו בשנת שמרה את הגלויות הללו מכל משמר, לאורך כל השנים הללו, והעבירה אותה לתינוקת המוזכרת ” “בלאנש הקטנה שלנו”. שכנעתי את אמא למסור את Notre petite Blanche במילים המהוהות: “ הגעתי למרכז 2012 הגלויות ל-”יד ושם” לעדות ולשימור, כי הזמן מפורר את מעט המזכרות. בקיץ

1943 -יולי 1941 אוגוסט

65

94