מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

19 5 7 פרק ז : י צ י אה מפ ו ל י ן ל ישראל – מרץ

. דודה אדלה, בעלה ושני הבנים שלהם. 4 . חמי, חותנתי, וסבתא של אשתי. 5 . אשתי, הבן שלנו גבי ואני. 6

כאשר הגענו לוורשה, פנינו לקונסוליה הישראלית בפולין וקיבלנו אישורי כניסה לישראל וכרטיסי נסיעה ברכבת דרך וינה, אוסטריה, ומשם ברכבת לאיטליה. נשארנו לילה אחד במלון בוורשה ולמחרת בבוקר נסענו לתחנת רכבת. יצאנו לדרך. תחילה עברנו את גבול פולין- צ'כוסלובקיה, לאחר מכן את גבול צ'כוסלובקיה-אוסטריה והגענו לווינה. שם המתינו לנו נציגי הסוכנות היהודית ומייד העלו אותנו לרכבת לאיטליה, לעיר גנואה. בגנואה חיכו לנו נציגי הסוכנות היהודית וחילקו אותנו למלונות בעיר. מאחר שהיה לנו ילד קטן, העבירו אותנו למלון קטן בקוגולטו, עיירה בריביירה האיטלקית, מרחק של כעשרים קילומטר מגנואה. היה זה מלון קטן על שפת הים. קיבלנו חדר גדול עם מיטה גדולה בקומה שנייה. מהחלון הגדול בחדר נשקף הנוף על הים. בעל המלון סיפר לנו כי בחדר הזה לנו נסיכות. במלון שהינו כמה ימים. אשתי הלכה לטייל עם הבן והתרשמה מחלונות הראווה שבסביבה. בכאב גדול הסתכלה על הפריטים היפים שבחנויות, על העושר הרב, ולצערה הגדול לא יכלה לקנות אפילו את הדבר . Entrerios הפעוט לבנה מחוסר כסף. לאחר כמה ימים נאספנו בגנואה ושם עלינו על האונייה הייתה זו אונייה צבאית ארגנטינית ממלחמת העולם השנייה. היו בה שני אולמות גדולים. לאחד הוכנסו נשים וילדים, ולשני הגברים. הגענו לחיפה לאחר כמה ימים של שיט. כולם חלו במחלת ים, וסבלו מכאבי ראש, בחילות והקאות. באונייה שררו תנאים סניטריים קשים וגבי סבל מדלקת עיניים ולא היה יכול לפתוח את עיניו ימים רבים.

101