מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

קשיי קליטה , הגענו לחיפה. למחרת היום ירדנו מהאונייה ודבר ראשון 1957 במרץ 31- בשעות אחר הצהריים ב הלכתי עם גבי לרופא עיניים. הודות לכך שאנשים רבים בחיפה היו דוברי גרמנית ויידיש, יכולתי להבין מהם איך להגיע לרופא עיניים. לא דיברתי אז מילה אחת בעברית. בחדר ההמתנה של הרופא היו לא מעט אנשים. הם חיכו לתורם. וכך גם אני. הממתינים הבינו שאני לא דובר עברית, והתחילו לשאול אותי בגרמנית שאלות כגון מתי הגעתי ארצה. משסיפרתי שאני בא ישירות מהאונייה, התפעלו והוסיפו להתעניין בי. כאשר שאלו אם יש לי מקצוע, זכרתי שבאונייה הסבירו לי שבעברית המקצוע שלי נקרא מהנדס תקשורת. מאוד רציתי להרשים אותם במשהו שאני יודע בעברית, ולשאלתם עניתי – מהנדס שקר. הם התחילו לצחוק ואני לא הבנתי למה. לבסוף אמרתי להם בגרמנית מה המקצוע שלי. כעת, משהבינו מה מקור הטעות שלי, חייכו אליי בטוב לב. זו הייתה טבילת האש הראשונה והלא-כל-כך מוצלחת שלי בשפה העברית. חזרה לאונייה. כל משפחה קיבלה הפניה מאנשי הסוכנות למעברה במקום אחר, ושם היו צריכים לקבל צריף עם מיטות ואביזרים שונים לשימוש. חמי וחמותי קיבלו הפניה למעברה בקריית בנימין, שבמפרץ חיפה. כל יתר המשפחה קיבלו הפניות למעברות במקומות שונים ולא ידענו על גורלם אלא לאחר כמה חודשי שהות בישראל. אנשי הסוכנות שהיו על סיפון האונייה, אמרו לי שבמקצוע שלי לא אמצא עבודה ושאלו אם אני רוצה להגיע למקום שיש בו מפעלים ועבודה כלשהי. עניתי בחיוב וכך הפנו אותנו לדימונה. את הנסיעה לדימונה דחינו בכמה ימים על מנת לטפל בדלקת העיניים של גבי, ונשארנו ללון אצל דודה רחלה, אחות של סבתא של אשתי. הם גרו בחיפה תחתית בבית ערבי. אשתי ניצלה את שהותנו בעיר וניגשה לחנויות בניסיון למכור את סרטי הצילום ושואב האבק. לא היה לנו אפילו כסף לקנות חלב לילד שלנו. כמה ימים לאחר מכן החלטתי לנסוע לבדי לדימונה ולהמתין שם לאשתי ובני לאחר שיבריא. הילדים של דודה רחלה אמרו לי שאין טעם שאסע לדימונה כי אין שם שום דבר. לא האמנתי להם. הייתי בטוח שאנשי הסוכנות באונייה, שהפנו אותי לדימונה, יודעים יותר טוב. לא יכולתי לחשוב שהם משקרים. לא ידעתי איפה דימונה נמצאת, היא לא הופיעה במפות, אבל הסבירו לי איך לנסוע לשם. נסעתי באוטובוס לבאר שבע ומשם לדימונה. כאשר הגעתי לדימונה, היה חמסין ורוח מדברית והאוויר היה מלא בחול. ראיתי שם רק כמה צריפים. שאלתי איפה דימונה? אמרו כאן זה דימונה. השבתי להם שאני מחפש דימונה שיש בה מפעלים. התחילו לצחוק, אין פה

102