מר ליטמנוביץ - סיפור חיי
פציעתו של גבי באוקטובר, יום לאחר הפסקת האש השנייה, ואנחנו במפקדה, מחפשים דרכים להפעלת 25- ב קשר בקווים נייחים ליחידות צה"ל בדרום בצדה המערבי של התעלה. בשעות הצהריים הגיע אליי טלפון בהול מהבית. אשתי הייתה על הקו: "גבי חטף כדור ביד ומביאים אותו לבית החולים". "איך זה יכול להיות", השבתי בצעקה, "הרי נגמרה המלחמה. איך את יודעת?" "הטייס שמעביר אותו לבית החולים טלפן. גבי ביקש ממנו להודיע בבית", הייתה תשובתה. לא ידעתי את נפשי. בלי לברר לאיזה בית חולים פונה גבי, נסעתי משום-מה לתל השומר. למרות המרחק הקצר יחסית מהמפקדה לתל השומר ונסיעתי שהייתה במהירות אולי מופרזת, הדרך נמשכה בלי סוף. עם יד, בלי יד, העיקר שיחיה, העיקר שהוא חי, חשבתי כל הדרך. הגעתי לבית החולים לגמרי מבולבל ומפוחד. בכניסה לבית החולים, עמדה קבוצה של אנשים לפני חלון המודיעין ונדחקה לכיוונו. גם אני התחלתי להידחק. החלון פנה לחדר קטן שישבו בו חיילות ורשימות בידיהן. כשהגיע תורי, אמרתי להן את השם של גבי. הן בדקו כמה פעמים ולבסוף אמרו לי כי הוא לא ברשימה. כאשר שמעתי שאינו ברשימת הפצועים, הבנתי שהוא לא חי. כל האסונות שעברתי בימי חיי עברו כבזק בראשי. התעלפתי. אנשים שעמדו אחריי החזיקו אותי לבל אפול. כמה דקות אחר כך התאוששתי ויכולתי לדבר עם החיילות, שהיו נסערות. הן ניסו לברר איתי פרטים לגבי גבי, חיפשו שוב ברשימות שבידן ואז העלתה אחת החיילות השערה שמא הוא עדיין בחדר מיון ולא הספיקו להעביר אליהן רשימות עדכניות. זיק של תקווה נכנס בי. ניגשתי לחדר מיון, אבל הכניסה אליו הייתה אסורה. עמדתי בחוץ וכל מי שיצא שאלתי אם הבחין בפצוע צנחן בשם גבי. לאחר זמן, שנראה לי כנצח, יצא אח ואמר לי שיש במיון חייל בשם גבי, שנפגע מכדור, ומעבירים אותו עכשיו לחדר ניתוח. קשה לתאר את השמחה כאשר שמעתי את זה. רצתי לכיוון חדרי הניתוח והמתנתי במסדרון. תנועת הרופאים אל חדרי הניתוח ומהם החוצה הייתה ערה ביותר. מפעם לפעם חיילים הוציאו פצוע על המיטה ובכל פעם רצתי לראות אולי זה גבי שם שוכב? בינתיים הצטרפו אליי מירקה ורפי, בני הצעיר, והמתינו איתי שם. מיטות ועליהן חיילים פצועים, עברו ללא הפסקה במסדרון עד שבאחת מהן ראיתי את גבי. הוא היה מכוסה עד הצוואר, זקנו מלוכלך, פלסטר קטן היה על לחי ימין והוא ישן. התחלתי למשש מתחת לסדין אם יש לו יד. יש. בדקתי יד שנייה. יש. רגליים. יש. ואז, הוא פקח את עיניו, הסתכל ואמר בלחש: אבא? מה נשמע? ונרדם. התחלתי לבכות, הוא מדבר! איך אפשר להסביר אושר
פרק ח : מלחמת י ו ם כ י פ ו ר של י
113
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online