מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

של אבא שלפני זמן קצר חשב את הרע מכול וכעת הוא שומע את בנו מדבר ועוד מילים שכאלה? לאחר זמן פתאום חדרה לתוכי ההכרה שהוא קרא לי אבא ולא מייטק כרגיל. קשה להעביר במילים את תחושותיי. המתנו שיצא מחדר הניתוח, וליווינו אותו למחלקה. לא אפשרו לנו להישאר לידו וכך חזרנו הביתה. למחרת חזרנו לבית החולים, חיכינו בפרוזדור עם משפחות אחרות, היות שהיה ביקור רופאים. לאחר זמן, יצאו הרופאים מהחדר שבו גבי שכב. אחד הרופאים שאל אם יש כאן מישהו ממשפחתו של חייל בשם גבי. הצגתי את עצמי כאביו, והוא סימן לי להתלוות אליו. נכנסנו לאחד החדרים. "אתה מאמין באלוהים?", שאל אותי ישירות. עניתי בשלילה. "אז תתחיל להאמין, כי רק הוא יודע איך גבי יצא חי". כך בלי כחל ושרק אמר לי והתחיל להסביר לי על הפציעה של גבי, ועל גודל הנס. לא האמנתי לדבריו, הרי אני לא מאמין בניסים. ואיך בכל זאת זה קרה? גבי היה מאושפז בבית החולים חודשים ארוכים, ולאחר שיקום אינטנסיבי החלים, ושוחרר מבית החולים במצב בריאותי טוב. נסענו כל המשפחה, וגם רפי, לטיול באירופה. שכרנו רכב וביקרנו בכמה ארצות 1974 בשנת באירופה. היינו מאושרים. כאשר חזרנו ארצה מהטיול, בנמל תעופה המתינה לגבי בחורה ודמעות בעיניה. איטה שמה. או-אז התברר לנו שבזמן שהותו בבית החולים הם הכירו והתאהבו. גבי ואיטה נישאו ואנחנו זכינו בבת אהובה. למן המפגש הראשון עם איטה הרגשנו 1976 בשנת קרבה גדולה אליה. התמזל מזלנו שבורכנו בכלה שעם השנים נחשפות עוד ועוד תכונותיה הנעלות, אישיותה, יושרה וטוב לבה. וגבי, הוא לתדהמתי רצה ללכת לעבוד בשרות הביטחון ונרשם ללימודים במכון וינגייט. לא הבנתי, אבל שתקתי, לא אמרתי דבר. אחרי שקיבלנו אותו חי וקיים, שיעשה מה שהוא רוצה. ובכל זאת, לאחר גמר הלימודים במכון, נרשם לאוניברסיטה, סיים תואר שני, התקבל לדוקטורט והתחיל את דרכו בעולם ההיי-טק.

114