מר ליטמנוביץ - סיפור חיי
במפעל, זינגר שמו, היה איש מבוגר. יום אחד הגיע אבי לבקר אותי בעבודה. פתאום נכנס למחסן מר זינגר, ראה את אבא שלי ושאל אותו מה הוא עושה כאן. אבי הצביע לעברי ואמר לו: זה הבן שלי, הצעיר. התברר שזינגר היה בעל מפעל גדול לתיקוני מכונות תפירה בלודז', לפני מלחמת העולם השנייה, ואבי הכיר אותו כי היה לקוח שלו. זינגר קפץ משמחה והתחיל להלל אותי, איזה עובד מוכשר ומסור אני ואיך כל המפעל עומד על הכתפיים שלי. לשמע הדברים של זינגר, זכור לי כי הפנים של אבא התבהרו מגאווה והוא רווה מעט נחת. אוסיף כי אבא היה מאוד מדוכא בגטו. בגלל גילו כבר לא עבד. הפעילות שלו במסגרת המפלגה הציונית הופסקה. הוא גם ניתק קשר עם החברים שלו במפלגה, ביניהם חיים רומקובסקי, כי לפי דעתו הם בגדו. גם הדעות שלו על העם הגרמני לא הוכיחו את עצמן, והוא כנראה, נחל אכזבה מכך והרגיש גם אחריות לכך שבגללו כל המשפחה נשארה בגרמניה ולא ברחה לברית-המועצות. ולמרות זאת, זכורה לי תמונה מהגטו ובה אני יושב עם אבא ליד החלון והוא שוב מתחיל להסביר לי שכל הגזירות נגד היהודים הן של הנאצים ובוודאי שרוב העם הגרמני לא היה עושה דברים שכאלה. צריך להבין שהגטו היה סגור ומסוגר כך שלא יכולנו לדעת מה קורה מחוצה , משהגיעו לגטו שלנו יהודים מהגטאות הקטנים שבמחוז של לודז', שמענו מהם 1942- לו. רק ב על מעשיי הזוועה והרציחות של הגרמנים באוכלוסייה היהודית. הנהלת הגטו עשתה מאמצים להגדיל את כמות המפעלים, רסורטים, על מנת להעסיק כמה שיותר עובדים ולהגדיל כך את הכנסות הגטו ובתמורה לרכוש מזון. היה גם פחד שאנשים לא מועסקים, יגורשו מהגטו ולא ידעו לאן גורשו ומה עלה בגורלם. בגטו התרוצצו שמועות רבות וסותרות באשר להיעלמותם של היהודים. כמו המקרה של אותו מחסנאי שנעלמו עקבותיו. רוב המפעלים היו קשורים בחייטות, נעליים, פרוות ובגדי נשים. כל המפעלים האלה השתמשו במכונותתפירה. לכן כמות העבודה במחסן גדלה. נוסף לשירותתיקוני מכונותתפירה למפעלים בגטו, התחילו להגיע לתיקון מכונות תפירה שונות מחוץ לגטו. נבנו מסילות לחשמלית עד לכניסה של המפעל וכל שבוע הגיעה חשמלית שדחפה קרון פתוח, ובו מכונות תפירה. אני הייתי אחראי לקבל את המכונות, לרשום אותן ולהעבירן למחלקת התיקונים. לאחר שתוקנו, היה צריך לרשום אותן ולהעבירן שוב לקרון ריק שהגיע עם החשמלית. כמות המשלוחים של מכונות התפירה לתיקון מחוץ לגטו גדלה כל הזמן. לקבלת המכונות האלה נקשרה לא פעם חוויה מסקרנת. במגירות של המכונות היו לא פעם כל מיני חפצים קטנים ששימשו את המפעלים של המכונות, כגון מספריים, חוטי תפירה בצבעים שונים וגירים בצבעים שונים. אחד העוזרים שקיבלתי לעבודה במחסן היה יהודי. בעיניי אז הוא היה מבוגר. הוא הגיע מדיסלדורף,
12
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online