מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

2010 פרק ט : ב י ק ו ר בפ ו ל י ן בס ו ף א ו ג ו סט

נפרד. יוסי, ווייטק וגבי ק' ישבו ביחד ושוחחו, ופיטל, אשתו, גבי ואני ישבנו ביחד ושוחחנו. טוב שלפחות מצאנו מקום חם שיכולנו לשוחח בו בשקט. הזמן עבר מהר בשיחה ורצינו להספיק להגיע לבית הכנסת ששופץ לאחרונה, ברחוב וולודקוביצה, לשעה תשע בערב, לקונצרט הבדלה שמתקיים שם. זמרת ידועה מבצעת שירים בעברית, יידיש וכמה בפולנית, כולם קשורים ליהדות. מפאת הקור ששרר בחוץ לקחנו מונית מכיכר סולני לבית הכנסת. חברי פיטל רצה גם הוא להצטרף לקונצרט ונסע איתנו. במקום חיכה לנו פרופ' סובירייסקי. משום מה ברגע האחרון ויתר חברי פיטל על הקונצרט, וכולם נפרדנו ממנו ומאשתו. למזלנו קיבלנו את הכרטיסים האחרונים לקונצרט. האולם היה מלא עד אפס מקום, רוב רובם היו אנשים צעירים ואני מניח שהיינו היהודים הבודדים באולם. הקונצרט היה נהדר. אולם בית הכנסת, ששופץ לאחרונה, מרשים עד מאוד. לאחר סיום הקונצרט, החזיר אותי גבי למלון. הייתי עייף שנה 66 ולמחרת ציפה לנו יום קשה ועמוס: נסיעה ארוכה ללודז', השתתפות בטקס לזכר לחיסול גטו לודז', ביקור בקבר של אבא ושלאמק וגם ביקור בלודז' במקומות שונים הקשורים בחיים שלי ושל משפחתי לפני המלחמה ובגטו. הצעירים, יוסי וגבי ק', נשארו ליהנות בבתי קפה שהיו פתוחים במקום עד מאוחר בלילה. בהגיעי למלון הייתי די מתוח לקראת יום המחר שמצפה לי. המפגש עם המקומות שבהם חייתה משפחתי חיים שלמים עד פרוץ המלחמה, ולבקר במקומות שהיו בהם המפגשים המשפחתיים, שנחגגו בהם יחד החגים. ידעתי שיהיה לי קשה מאוד. משפחתי הקרובה מנתה איש והיא נעלמה כלא הייתה. בביקוריי הקודמים בלודז' לאחר המלחמה, לא ביקרתי 25 במקום מגוריהם של האחים והאחיות. פשוט פחדתי להגיע לשם. ביקרתי רק בבית שגרתי בו בגטו ובבית הקברות. איך אוכל לבוא מחר למקומות המגורים של הקרובים לי ביותר ולהעלות זיכרונות של האחים, האחיות, הגיסים, הגיסות והאחייניות שחיו שם, שמחו, דאגו, תכננו תוכניות

125