מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

פסוק מתהילים ושר את "אל מלא רחמים". אחריו אמר קדיש יושב ראש הקהילה היהודית בלודז'. השתתפו גם נציגים של הממסד העירוני, ובכללם ראש העיר. לאחר סיום הטקס המשיכו המשתתפים רגלית לטקס שנערך ליד האנדרטה של ראדגסט, מקום שם הוכנסו יהודי גטו לודז' לקרונות הרכבת בדרכם למחנות ההשמדה חלמנו ואושוויץ-בירקנאו. אנחנו מטר 150- החלטנו ללכת לקברו של אחי. כשישטוף התחיל להוביל את הקבוצה ולאחר כ עצרתי לנוח. המרחק לשדה שבו קבור אחי היה יותר מקילומטר. כשראה כשישטוף שיקשה עליי לעבור ברגל מרחק כזה, הביא טרקטור עם גרר. התיישבתי על הגרר ומיכאל התיישב על ידי והחזיק אותי שלא אפול. כך הגענו לקבר של אחי. התברר שגם אשתו של כשישטוף, אגנישקה, הצטרפה לפמליה, וכן פרופ' סובירייסקי ואישה צעירה נוספת, מכרה של יוסי, שחקנית תיאטרון מוורשה, שהגיעה גם היא לטקס. המצבה בלטה מרחוק היות שהייתה המצבה היחידה בכל השדה. כל הפמליה התאספה מסביב למצבה. מראה המצבה והכתוב עליה מצא חן בעיני כולם. מאמציו של גבי בבחירת המצבה והכתוב עליה, נשאו פרי. ושוב בהתרגשות רבה אמרתי קדיש ליד הקבר של אחי שלאמק. הזיכרונות מהליך פטירתו הארוך והקשה לא הרפו ממני כל ימי חיי. זה היה האח הראשון והיחיד שהיינו על ידו בזמן שגסס מחנק למוות. זאת הייתה חוויה טראומטית גם בתנאים הקשים של הגטו, שהמוות שרר בו , כחודש לפני חיסול הגטו. זו כנראה הסיבה 1944 בכל רגע ובכל פינה. שלאמק מת בסוף יוני שלא הספקנו להעמיד לו מצבה. כל השנים הרגשתי חובה להקים מצבה על קברו. כעת זכיתי לעמוד ליד הקבר שלו בנוכחות הקרובים לי ביותר ולהגיד קדיש לעילוי נשמתו. מעמד מורכב מאין כמותו. קצרו המילים לשרטטו. נשארנו זמן-מה ועמדנו מסביב לקבר. העליתי כמה זיכרונות מעברי. אינני בטוח שהייתי ער לגמרי לדברים שנאמרו על ידי אבל נשארתי בהרגשה שדבריי הותירו רושם עז על הנוכחים. יהודה שטרנפלד ביקש שנבקר גם את הקבר של סבו, שקבור באותו בית הקברות. ידענו שכתובת הקבר שמסר לידנו לא הייתה ברורה, ולכן ביקשנו מכשישטוף, מבעוד מועד, שימצא את הכתובת הנכונה. והוא אמנם מצא. לאחר שביקרנו בקברו ואמרנו קדיש לעילוי נשמתו, יצאנו מבית הקברות ובשער נפרדנו בחום מכשישטוף ואשתו ומהמכרה של יוסי. פרופ' סובירייסקי המשיך משם לקילצה. לפי התכנון היה צריך לפגוש למחרת היום את יוסי וגבי ק' ובניו ולהמשיך איתם בסיור בפולין. אנחנו, כלומר גבי ובנותיו, גבי ק' ובניו, יוסי ואני נסענו העירה לבקר בעוד כמה מקומות אלף תושבים. 750- הקשורים לחיים שלי לפני המלחמה ולחיי בגטו. העיר לודז' מונה היום כ

2010 פרק ט : ב י ק ו ר בפ ו ל י ן בס ו ף א ו ג ו סט

129