מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

חדר המגורים, החדר של מירקה, ושוב עולה המחשבה על עולם כה עשיר וחמים, ובכללו אחותי אסתרה ומירקה שהייתה לי קרובה כל כך, עולם ומלואו שהתנהל בבית הזה ונעלם כלא היה. , שבו גרה אחותי פראניה עם בעלה אהרון ובתם דורקה. דורקה 75 המשכנו לרחוב ז'רומסקייגו הייתה בערך בת גילה של מירקה. המרחק מבית הספר שלי אליה היה גדול הרבה יותר ותנאי המגורים בביתה לא היו נוחים כמו של מירקה, לכן תמיד הלכתי לאחר השיעורים למירקה. את אחותי פראניה ביקרתי לעתים קרובות עם ההורים, בשבתות ובחגים. גם ליד ביתם היה פארק גדול שהלכנו בו לטייל. כאשר הגענו לביתם לא זיהיתי אותו, פשוט לא זכרתי אותו. הכניסה הייתה סגורה ולא יכולנו להיכנס. ניגשתי לאיש מבוגר וכלב שיצאו מהבית. סיפרתי לו שבבית הזה גרה לפני המלחמה אחותי ואני לא מזהה את הבית. הוא הסביר לי שהבית נהרס במלחמה ובנו תחתיו בית חדש. גם הוא היה נרגש כאשר סיפרתי לו על אחותי ומשפחתה. שאלתי אותו אם הוא זוכר שהיה רחוב גלובנה ושאלתי היכן נמצא הרחוב. קודם לכן שאלנו הרבה אנשים אבל הם לא הכירו רחוב בשם שכזה. הייתי בטוח שאני זוכר את שם הרחוב שבו גרה אחותי גוטקה. להפתעתי ולשמחתי הרבה הוא זכר את הרחוב אבל הסביר שבעקבות הרחבת רחובות ושינויים שהעירייה עשתה, רחוב גלובנה נעלם ובמקומו יש רחוב עם שם אחר – מרשלקה פילסוצקיגו. לפני שנפרדנו, הוא איחל לנו כל טוב ואף הוסיף בעברית ואמר שלום. החלטנו לנסוע לרחוב החדש. זהו רחוב רחב מאוד ואין זכר מהרחוב ומהבית של רחוב גלובנה , שבו גרה אחותי גוטקה שכל כך אהבתי אותה, שגרה איתנו בגטו עם בתה גיזלה. הדבר 46 דיכא אותי מאוד. אין זכר מגוטקה. היא כנראה נספתה במחנה שטוטהוף, בתה גיזלה נלקחה ונשלחה להשמדה לחלמנו וגם בעלה נשלח מגטו לודז' כנראה 1942 ממנה בכוח בספטמבר להשמדה בחלמנו, ועכשיו גם אין זכר לבית שבו גרה עם משפחתה. כמה אכזר הוא גורלה של גוטקה האהובה שלי. לא זכור לי איפה גרו האחים שלי פולק, רפאל ושלאמק לפני המלחמה. וכאן הסתיים הסיור בעיר לודז'. הייתי עייף פיזית ובמיוחד נפשית. היה כבר מאוחר. לגבי הייתה כתובת של מסעדה. נסענו לשם לארוחת ערב משותפת אחרונה. הייתה זו מסעדה טובה אבל לא היה בי תיאבון. למחרת בבוקר גבי, הבנות ואני היינו מתוכננים לנסוע לוורשה. כל השאר תוכננו להיפגש עם פרופ' סובירייסקי ולהמשיך עוד את הביקור בפולין. מאחר ששהינו במלונות נפרדים מיוסי, גבי ק' ובניו, נפרדנו מהם והודיתי להם על השתתפותם איתי בסיור בפולין ועל תמיכתם הנפשית שהייתה לי לעזר רב. חזרנו למלון והייתה זו הפעם השנייה בימי חיי שלנתי בלודז' לאחר

132