מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

משה ל י טמנ ו ב י ץ- הג י ג י ם ל ז כ ר ו

, פגשתי לראשונה את משה. 1991 כשהגעתי לבזק בתחילת מר ליטמנוביץ קראו לו.

הוא היה מנהל מחוז ירושלים והדרום. תפקיד מאוד בכיר באותם ימים. אני ייצגתי את בזק החדשה הנבנית כחברה מודרנית. שחצן מה ככל הנראה מנקודת ראות של הוותיקים. מהר מאוד גיליתי שהוותיקים הם לא מקשה אחת. הם לא אותו חינוך. לא אותו נימוס ולא אותה השכלה. היו ארוכות 14 הפגישות של ההנהלה המורחבת ושל הפורום שבאותם ימים נקרא פורום ה ומאתגרות. פגישות של מנהלי המטה עם מנהלי השטח, מנהלי המחוזות. מרבית האחרונים עסקו בגלגול אחריות מהשטח אל המטה. משה ליטמנוביץ היה פשוט שונה במובן הכי חיובי שניתן להעלות על הדעת. תופס את מקומו על יד השולחן דקות ארוכות לפני תחילת הישיבה. מעונב ומגוהץ כאילו יצא מהז׳ורנל. ולא משנה באיזה שעה משעות היום הישיבה מתקיימת. לפניו מונחים הקלסרים עם החומר. המידע מדויק. השליטה בתכנית העבודה מושלמת. אין דיבור של התפרצות אלא רק ברשות. באם יש בעיות שמקורן במטה ובמיוחד באגף הלוגיסטיקה (בראשותי) הן מוצגות בטון חצי מתנצל. תחילה חשבתי שהרצון לא להתריס נובע מהיכרותי את גבי. אחכ הבנתי שזה עניין של תרבות. גם בפולניות יש יתרונות. ואיזה ידע בכל כך הרבה תחומים. גיאוגרפיה היסטוריה ומה לא. לא רק תקשורת. איש ספר. איש תרבות. איש של איכות. עניו, צנוע וישר דרך. לימים המשכנו לשמור על קשר שהלך והתרופף, לצערי. ואולם כל שיחה, גם אם היתה באינטרוולים שהלכו והתארכו, הזכירה לי מדוע כ״כ הערכתי את משה ומדוע אהבתי לעבוד איתו ובמיוחד להקשיב לו.

יהי זכרו ברוך,

רם בלינקוב

138