מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

גוטקה, הלה וסנה

וזכורה לי עוד תמונה מהעבודה שלי. מדי יום, בצהרי היום, אני והעוזרים שלי עשינו הפסקת אוכל. כל אחד הוציא את הכריך שלו, אכלנו ושתינו תה או קפה בצוותא. כל אחד בחן מה השני אוכל, כי הימים היו ימי צנע והרעב היה כבד. יום אחד שאל אותי אחד העוזרים שלי איך אני מחלק את מנת הלחם שלי ביום. עניתי לו שאמי מחלקת לי את הלחם. היא מכינה לי כריך לעבודה, לצהריים, וגם בערב יש לי כריך. באותה תקופה קיבל כל אחד כיכר לחם שמשקלה גרם לחם ברוטו ליום. ומאחר שהלחם מתייבש, בעצם לא 250 שני קילו, לשמונה ימים, כלומר גרם ליום. העוזר הגיב בהתפעלות ושאל איך יכול להיות שגם בערב יש לי 250 נשארו אפילו כריך, הרי כבר עכשיו המנה שלי היא כמעט מנה יומית. עניתי לו שזה לא יכול להיות, והצעתי לשקול את המנה שלי. היו לנו מאזניים במחסן ואני הלכתי לשקול. נדהמתי כל כך, כי הכריך גרם. 200- שקל קרוב ל ברגע הראשון לא הבנתי איך ייתכן הדבר. לאחר כמה רגעים התבהרה לי התמונה והבנתי שאימא נותנת לי תוספת לחם מהמנה שלה. הייתי נרגש ולא יכולתי להוציא הגה מפי. באותו , היה בגטו רעב כה כבד, שהיו מקרים שאימהות 1943 או 1942 הזמן, אני מניח שהיה זה שנת לקחו מהילדים שלהן את מנות הלחם שלהם. היו סיפורים שילדים מתו והאימהות לא הודיעו על מותם, החביאו את הגופה על מנת לקבל את מנת הלחם שלהם. כאשר הגעתי הביתה, סיפרתי לאימא מה קרה בעבודה. אימא התחילה לבכות והסבירה לי שפיזית אני גדול ואם לא אקבל תוספת מזון אהיה נכה. ברור מאליו שההסבר שלה לא שכנע אותי ומאותו היום בדקתי בכל יום את גודל המנה שלי. גוטקה ). אבל Mosiężnik אינני זוכר היכן בגטו התגוררו אחותי גוטקה ובעלה מייטק מושיאז'ניק ( בשנה הראשונה או השנייה של הגטו, מייטק גורש מהגטו ולא ידענו לאן. גוטקה ובתהּ גיזלה ערה היה ְ ֹ עברו לגור אצלנו. מאוד אהבתי את גוטקה. היו לה פנים מחויכות ואופי מאוד נוח. ש

14

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online