מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

***

סבא שלי הסתלק מאיתנו בערב ליל הסדר. , שחצי מחיי 88 פרידה מהירה כל כך, חדה כל כך. משונה להגיד את זה על אדם כמעט בן התכוננתי לפרידה אפשרית ממנו, אבל זה רק הסיפור החיצוני, היבש כי עצמת החיים שהיייתה בו, הצלילות, האהבה, לא קשורים בכלום לסרטן, לניתוח הלב, לריאות שקרסו. סבא שלי בחר לראות בחיים נס מתמשך מראשיתם עד סופם, כמעט. אולי זה יפתיע את מי שהכיר אותו כאדם פרגמטי, ראליסט, איש מדע. אבל הצורה בה סיפר את חייו הייתה תמיד נס, התפעמות, השתאות מהחסד. מלידתו כבן זקונים שאיש לא ציפה לו. ואחר כך סדרת ניסי המלחמה: איך לא הצליחו להגיע לפרשקה לסבים וכך ניצלו מהטבח שם. איך בגטו מנהל המפעל הציג אותו בפני קצין ה ס.ס. וזה זיהה אותו בזמן האקציה והוריד אותו מרכבת השילוחים. ואחר כך כשכבר לא הייתה תקווה כשהיה מוזלמן במחנה איך הצליח אח שלו להבריח אותו מאושוויץ למשאית שיצאה למחנה העבודה בגרמניה. הנס הגדול – איך הלך גיסו ברחוב בלודג’ בתום המלחמה כשכבר נואש מלחפש אותו ופתאום פגש מכר ברחוב שסיפר לו שמייטק ניצל ונמצא שם וכך התאחדו סבא . הנס שהייתה בשבילו סבתא שלי עם המשפחה שלה – נס שיכולות עדיין 45 ואחותו כבר ב להיות משפחות אחרי המלחמה. מציאת העבודה בדואר כמהנדס תקשורת מיד עם ההגעה ארצה. הנס שקרה לאבא שלי במלחמת יום הכיפורים כשניצל מפגיעת כדור ישר בפנים. אמא שלי, איטה (נקודה). אפילו הפנסיה שאיפשרה לו ללמוד באוניברסיטה היסטוריה שכל כך אהב. אני מסתכלת על הרשימה ומבינה יותר שהוא בחר לראות את הארועים האלו באור מסוים. שמעתי את הסיפורים האלו פעמים רבות. תמיד היה עולה בי המבט המשתאה, הילדי, מופתע כל פעם מחדש מהחסד שעשה עימו העולם. אנחנו יושבים משני צידי השולחן- אוכל הקטן של הבית שלהם והוא מספר לי. או על הספה, מחזיק לי את היד כמו שאיש לא עשה, עם עוצמת רגש שלפעמים היה קשה להכיל אותה. זכיתי בשעות רבות של שיחה, של הקשבה. זכיתי בהרבה אהבה וחכמה. סבא שלי נעלם בערב ליל הסדר כמו ישוע הנוצרי. ואכן היה בו משהו “נוצרי” מאוד – הסליחה שהייתה בו על מה שעבר הייתה לעיתים בלתי נתפסת בעייני. הוא לא נטר טינה. אבל יותר מזה הוא סרב לתת לרוע, לסבל, להרג לעצב את תפיסת עולמו. כשסיפר לי בפעם הראשונה על החזרה לפולין מהמחנות. היה קר מאוד, והיה 15 הייתי בת קרח על הדרכים שהיו עמוסות אנשים, פליטים. מהצד השני של הדרך מעד אדם כרות רגל ונשאר לשכב על הארץ. היה ברור מלבושו שהיה חיל גרמני, אולי ס.ס. ואף אחד לא עזר לו לקום. הייתי חלש פיזית, עוד כמעט מוזלמן ופחדתי שאם אנסה להרים אותו אפול בעצמי ולא אצליח לקום שוב, סיפר לי סבא. חציתי את הכביש ועזרתי לו לקום. זה מה שסבא שלי בחר לספר לי על העולם. איזה סיפורים מופלאים נוראים. איזה עולם מופלא נורא. הוא סיפר לי הרבה והשתדלתי לזכור הכל ויש דברים שלא סיפר ולא הספקתי לשאול ודברים ששכחתי.

140

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online