מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

טיולים ברחבי ירושלים שאהבת כל כך, הכל ידעת. שיחות ארוכות על היסטוריה, מדביק גם אותי באהבה הזאת. גם על יהדות שהייתה חשובה לו כל כך, כתרבות, כמורשת שלך, שלנו. בשנה האחרונה מאז שנולדה נעמי לא היה לי פנאי רגשי לשיחות האלו וידעתי שהן חסרות לו. הוא הסתפק בלראות אותנו יחד. היא הסבה לו אושר רב. הוא הספיק לחגוג לה יומולדת פעמיים. פעם עם המשפחה שלנו ופעם עם המשפחה של יונתן שאימצה אותו. זכיתי שהבן זוג שלי יאהב את סבא שלי כמו נכד, וידאג לו ככזה. וגם סבא שלי זכה. בסוף הוא סבל ואפילו אנחנו כבר לא שימחנו אותו. הוא לא זכה בפטירה שלווה. סבתא, טיפלת בסבא בצורה מעוררת השתאות. הוא ידע שהוא זכה בך מהרגע הראשון. הוא אהב אותך כל כך, את הלב הגדול שלך. אבא, אני כל כך גאה להיות הבת שלך. היית לסבא בן למופת. השתמשת בתבונה בזמן שהיה לסבא על פני האדמה הזאת. סבא שלי נפטר בערב ליל הסדר. נחסך ממנו לעבור עוד יום זכרון לשואה נוסף. הימים האלו היו קשים לך כל כך. כל שנה יותר. איך זה נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית ואיש לא חי? איך זה נקרא שמהבית כותבים לי והמכתב לא נכתב? והמכתב לא נשלח? איך זה נקרא? (אבות ישורון) אני מרגישה כאילו אני ישבת בחדר של רותקו בטייט. דלתות של צבעים מציפות אותי, הכול עמום ובהיר ונורא. שלווה גדולה ואימה גדולה. העיניים הצלולות שלך, הזיכרון שלך (זיכרון של יהודי), הזכרונות שלך. הצלילות שלך. צלילות מוסרית. החמלה שלך, הרגשות. שמים בהירים, ירושלים. כל כך הרבה עתיד, כל כך הרבה אהבה. אבודה בתוך החסד הגדול. יעל 16.4.14

הספד י ם

141